Are you a journalist? Please sign up here for our press releases
Subscribe to our monthly newsletter:
"...גיבורי היום במשבר הקורונה הם ללא ספק אנשי המדע והרפואה בישראל ובעולם כולו. הם אלה שעבדו השנה מסביב לשעון ובמרוץ נגד השעון, ובעיקר בזכותם – ובזכות הידע המצטבר רב השנים – אנו מסוגלים לעמוד כאן היום בטקס ברוב עם, ללא מסיכות, ולברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". במלים אלו חתמה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, את נאומה בפני בוגרות ובוגרי מכון ויצמן למדע בטקס הענקת התארים לשנת 2021 מטעם מדרשת פיינברג. השופטת חיות הייתה אורחת הכבוד בטקס שחזר למתכונתו הרגילה בקמפוס לאחר היעדרות בת שנה בעקבות הגבלות הקורונה.
השופטת חיות דיברה בנאומה על קווי הדמיון ועל ההבדלים שבין הוכחה משפטית להסבר מדעי ואף סיפקה בהקשר זה הצצה מרתקת לדיונים הדרמטיים שהתרחשו בבית המשפט העליון בשנה החולפת סביב מדיניות הסגרים וההגבלות של הממשלה: "...אני רוצה להחזיר את כולכם לחודש מארס 2020. הנגיף החדש בדיוק החל לחדור את גבולות המדינה ורב היה הנסתר לגביו על הנגלה. מהם הסימפטומים? מהו שיעור התמותה? האם מסיכה מספקת הגנה נאותה? וכמה זמן יכול הנגיף להישאר באוויר או על משטחים? אף שבאותו השלב עמדו בפנינו בעיקר סימני שאלה, החליטה מדינת ישראל לנקוט באסטרטגיה של זהירות מונעת ולהכניס את עצמה לסגר. מערכת החינוך הושבתה, השמיים נסגרו ואפילו היציאה מהבית הוגבלה – וכל אותה העת הפעיל שירות הביטחון הכללי את הכלים והיכולות שברשותו על מנת לבצע מעקב מגעים למאובחנים בנגיף.
""אנו, השופטים, היינו חייבים לצאת מנקודת הנחה שאת מידת הסכנה שנשקפה מנגיף הקורונה לא ניתן היה להוכיח באופן חד-משמעי, שחור על גבי חוות-דעת, אך גם לא ניתן היה להפריכה"
"על רקע זה אזרחים וארגונים שונים הגישו עתירות לבית המשפט העליון ובהן טענו כי מדיניות ה'סגר' על כל היבטיה כרוכה בפגיעה בלתי-מידתית ובלתי-סבירה בזכויותיהם. המדינה, מצדה, הציגה חוות דעת אפידמיולוגיות מטעם גורמי המקצוע במשרד הבריאות שעליהן התבססה בבואה להטיל הגבלות שונות על זכויות הפרט.
"...בבוא בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטה שבבסיסה עומדים שיקולים מדעיים, עומדת בפניו מלאכת איזון מורכבת ועדינה, אשר לעתים משליכה על חיי אדם ממש. אנו, השופטים, היינו חייבים לצאת מנקודת הנחה שאת מידת הסכנה שנשקפה מנגיף הקורונה לא ניתן היה להוכיח באופן חד-משמעי, שחור על גבי חוות-דעת, אך גם לא ניתן היה להפריכה. למרות זאת, האפשרות להימנע מקבלת החלטה – לכאן או לכאן – לא עמדה בפנינו...".
נשיא המכון, פרופ' אלון חן, התייחס אף הוא בדברי הברכה שלו לאירועי השנה החולפת: "אחרי שנה ויותר של תפקוד בתנאי מגפה עולמית, טוב לחזור ולפגוש אתכם באפן ישיר ובלתי-אמצעי", אמר לבוגרים ובני משפחותיהם בפתח דבריו והמליץ להם לזכור לטפח תמיד את הסקרנות הראשונית, הילדותית אולי, זו שהובילה אותם אל ספסל הלימודים מלכתחילה וזו שהיא "מקור האנרגיה הבלתי מתכלה של כולנו". דיקן מדרשת פיינברג, פרופ' גלעד פרז, הדגיש בדברי הברכה שלו כי מגיפת הקורונה חידדה את הערך הרב של מידע אמין וידע אמיתי והוסיף: "בעיני רבים בתוך האקדמיה ומחוצה לה, אתם הופכים היום באופן רשמי לשגרירים של הידע האנושי. אולי קשה לכם לראות את זה כך כרגע אבל אתם נושאים את תו האיכות הזה מעתה לשנים רבות – וזהו משהו ששווה לחגוג אותו".
יו"ר המועצה המדעית, פרופ' דניאלה גולדפרב, הזכירה בדבריה גם את אירועי האלימות ששטפו את ישראל באחרונה: "בחודשים האחרונים חווינו בארץ אירועים קשים של אלימות, גזענות, הדרה של קבוצות שונות באוכלוסייה ובדלנות. זכרו – המדע הוא גורם מאחד ומקרב לבבות. אנחנו עובדים יחד ללא התחשבות במין, דת, גזע ולאום; עובדים יחד תוך כדי ניצול מרבי של המשאבים האינטלקטואליים העומדים לרשותנו, מתוך סקרנות, על מנת לפתור בעיות ולהרחיב את הידע והבנת הטבע".
על החלק האמנותי של הערב הופקדו הזמרת והיוצרת רוני דלומי והמוסיקאי אביב קורן.
115 בוגרות ו-171 בוגרים השלימו השנה את לימודיהם במדרשת פיינברג – 105 דוקטורים חדשים ו-181 בוגרי תואר שני. בין מקבלי תואר דוקטור בפיסיקה, היו 12 בוגרים ובוגרת אחת; בכימיה – 17 בוגרים ו-11 בוגרות; במדעי החיים – 21 בוגרים ו-33 בוגרות; במתמטיקה ומדעי המחשב – 6 בוגרים ובוגרת אחת, ובהוראת המדעים – שני בוגרים ובוגרת אחת. בין עוטי הגלימות וחובשי הכובעים היו השנה גם 31 תלמידי מחקר מחו"ל – כ-12% מבין הבוגרים.
את הנאום המסורתי בשם הבוגרים נשא השנה ד"ר אבירם אורי אשר השלים את לימודיו לתואר שני ושלישי בהנחייתו של פרופ' אלי זלדוב במחלקה לפיסיקה של חומר מעובה. אבירם, נשוי ואב לשלוש בנות, שירת עשרים שנה, בסדיר ובמילואים, כטייס מסוקים בחיל האוויר, ורק באחרונה פשט את מדיו.
"המדע מאחד אותנו כאנושות. האם זו הסיבה שבעטיה אנו עוסקים במדע? לא. אנחנו עושים את זה כי זה כיף; כי זה מסקרן אותנו; כי זה מאתגר אותנו; וכי זה ממש כיף. חוץ מכשהדברים לא מצליחים – שזה 95% מהזמן", אמר אבירם בשעשוע בפתח דבריו והוסיף בהמשך בנימה רצינית יותר: "...כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי ללמוד – אני זוכר שהשינוי היה משמעותי מאוד עבורי ושהרגשתי שאחד משניים כנראה נכון: או שהמציאות השפויה היא כואבת מאוד, והאקדמיה היא רק בועה לא שפויה ומנותקת מהמציאות; או שההפך הוא הנכון, והאקדמיה היא אי של שפיות בתוך ים של מציאות לא שפויה. אני רוצה להאמין שהאפשרות השנייה נכונה".
""אנחנו רוצים להודות להורינו, שכשגידלו אותנו נתנו לנו את החופש לחשוב בעצמנו ובכך אפשרו לנו בבוא העת להגיע לכאן... לבני ובנות זוגנו, שסלחו לנו כשנעלמנו בלילה כי ההליום אוזל וחייבים להשלים עוד מדידה או כי העכברים קראו לנו"
ד"ר אורי שייצא בקרוב למחקר בתר-דוקטוריאלי במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), חתם את דבריו בדברי תודה בשם הבוגרים לשורה ארוכה של גורמים במכון והוסיף: "...אנחנו רוצים גם להודות להורינו, שכשגידלו אותנו נתנו לנו את החופש לחשוב בעצמנו ובכך אפשרו לנו בבוא העת להגיע לכאן. לבני ובנות זוגנו, שסלחו לנו כשנעלמנו בלילה כי ההליום אוזל וחייבים להשלים עוד מדידה או כי העכברים קראו לנו. למורים שלנו בבית הספר, ובמיוחד לאותו מוֹרֶה או מוֹרָה שהשפיעו עלינו במיוחד... נכון, כדור הארץ הוא רק בליטה קטנה בתוך רצף של ריק רחב ידיים, אבל זו הבליטה הקטנה שלנו ועלינו לשמור עליה. אנו ניצבים בפני אתגרים גדולים מתמיד, והמדע הוא הדרך היחידה קדימה – עקב בצד אגודל. כמדענים אנחנו לוקחים חלק במימוש האחריות של הדור שלנו כלפי הדורות הבאים".