"כמגדלור בים סוער"

ד"ר יאשה גינדיקין היה ער לגמרי כשפרצה המלחמה. החשש מפני פלישה רוסית לאוקראינה, שהתממש בשעה חמש לפנות בוקר ב-24 בפברואר 2022, הדיר שינה מעיניו. ד"ר גינדיקין, פיסיקאי תיאורטי שעבד אז במכון מחקר ליד מוסקבה, חווה את הפלישה כאסון אישי. "הורי אבי באו מאוקראינה, אך גם בלי זה לא יכולתי לסבול להיות חלק מהפשע המפלצתי הזה ולתת לו גושפנקה בעצם נוכחותי", הוא מספר. הוא ידע שאם ימשיך למחות פומבית נגד המלחמה, הוא יושלך לכלא לשנים ארוכות. הפתרון היחיד שהסתמן – לעזוב את המדינה.

ד"ר גינדיקין היה צריך למצוא פתרון הגירה לא רק עבור עצמו אלא גם עבור אשתו ההרה ושני ילדיהם הקטנים. הוא יצר קשר עם שלושה פיסיקאים בתחומו באוניברסיטאות שונות בארצות-הברית וביקש את עזרתם במציאת משרה מחוץ לרוסיה. להפתעתו, שלושתם חזרו אליו עם אותה עצה: לפנות לתוכנית החירום של מכון ויצמן למדע בישראל.

התוכנית הייתה מיועדת תחילה בכלל למדענים מאוקראינה. עם פרוץ המלחמה, יזם אותה סגן נשיא המכון, פרופ' זיו רייך, ועל הוצאתה לפועל ניצח ד"ר יגאל נבו, עוזר סגן הנשיא לענייני מחקר. מדענים הנמלטים מפני המלחמה הוזמנו להתארח במעבדות המכון; הוצעו להם כרטיס טיסה, דמי מחיה, מגורים ומקום במעבדה למשך שלושה חודשים. אך מכיוון שגברים אוקראינים בגיל גיוס לא יכלו לעזוב את המדינה, כמעט שלא הוגשו פניות.

"לעומת זאת, פליטים מסוג אחר דווקא היו זקוקים למקלט באופן דחוף למדי", מספר פרופ' סרגיי יעקובנקו מהמחלקה למתמטיקה שהיה בין הראשונים להתריע בפני הנהלת המכון שמדענים רבים ממהרים לעזוב את רוסיה. בתגובה לכך, הרחיבה ההנהלה את תוכנית החירום כך שתכלול את כל המדענים שהושפעו מהמלחמה באוקראינה, משני צידי הסכסוך. והבקשות התחילו לזרום.

""ללכת במסדרונות היה מבחינתי כמו לטייל בין דפי Science ו-Nature – כל כך הרבה שמות היו של מדענים שאת מאמריהם קראתי והערצתי"

"כיאה למכון, לא היו כמעט חסמים ביורוקרטיים", אומר פרופ' יואל זוסמן מהמחלקה לביולוגיה מבנית וכימית, אשר מונה למתאם התוכנית ועזר למצוא מעבדה מארחת לכל מדען אורח. "ההיענות הייתה מדהימה. מדענים רבים הסכימו לשמש מארחים באופן מיידי, גם מבלי לדעת שהתוכנית תמומן על-ידי המכון – ולא מתקציב המעבדה".

ד"ר גינדיקין היה מהחלוצים. "הגענו בתחילת אפריל בזמן חופשת הפסח – חג החירות", הוא מספר בהתרגשות ומתאר את הגעתה של משפחתו למעונות קיפניס, שם שוכנו משתתפי התוכנית, כסוג של פלא. "פתחנו את הדלת וראינו דירה מלאה בקופסאות – שלתדהמתנו היו מלאות בכלים חדשים, מצעים, שמיכות וכל שאר הדברים הנחוצים למגורים", הוא נזכר.

""ההיענות הייתה מדהימה. מדענים רבים הסכימו לשמש מארחים באופן מיידי, גם מבלי לדעת שהתוכנית תמומן על-ידי המכון – ולא מתקציב המעבדה"

התפעלותו גברה כאשר בסוף החג צעד מדירתו הזמנית למשרד של המארח שלו – פרופ' ארז ברג מהמחלקה לפיסיקה של חומר מעובה. "היה בוקר ערפילי והקמפוס נראה לי כמו בחלום, לא דמיינתי לעצמי שאמצא נווה מדבר כזה, מלא בעצים פורחים", אומר ד"ר גינדיקין. "ללכת במסדרונות הבניין לפיסיקה היה מבחינתי כמו לטייל בין דפי Science ו-Nature – כל כך הרבה שמות על המשרדים היו של מדענים שאת מאמריהם קראתי והערצתי". הוא התרשם גם מהאווירה המדעית התוססת בקמפוס, עם כנסים וסמינרים שהתקיימו כמעט על בסיס יומי גם בחודשי הקיץ.

הגל השני

בספטמבר 2022, לאחר שרוסיה הכריזה על גיוס מילואים המוני, רבבות עזבו את המדינה כדי לא להשתתף במלחמה. בתגובה, האריכה הנהלת המכון את תוכנית החירום עד סוף מארס 2023.

בסך הכל, לאורך 12 חודשים, השתתפו בתוכנית כ-60 מדענים – רובם מרוסיה ובודדים מאוקראינה. פיסיקאים היוו את הקבוצה הגדולה ביותר; אחריהם, מתמטיקאים ואנשי מדעי המחשב, אך גם מקומם של מדענים מתחומי מדעי החיים, הכימיה והוראת המדעים לא נפקד.

במקביל, יצאה מדרשת פיינברג של המכון עם יוזמה משלה. היא קלטה כ-20 סטודנטים מאוקראינה ומרוסיה שהגיעו לשישה חודשים או יותר וקיבלו כרטיס טיסה ומימון מלא לשהייה בקמפוס. כשליש מהם נשארו לאחר מכן במדרשה כסטודנטים מן המניין, אחרים נרשמו ללימודים במוסדות אחרים בארץ או בחו"ל.

גם שאר האוניברסיטאות בארץ פתחו את שעריהן. על-פי הערכה של אולגה אורלובה, עורכת ראשית שלT-invariant  – אתר של יוצאי רוסיה המוקדש לחדשות מדע, פוליטיקה וחברה – בין 800 ל-900 מדענים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה הגיעו לכאן מרוסיה ומאוקראינה מאז תחילת המלחמה; מספר לא מבוטל יחסית לגודלה של ישראל. יחד עם הסטודנטים שהגיעו, המספר נאמד בכמעט 1,000.

"לישראל יש מסורת של קליטת יהודים, והיא לקחה אותה עוד צעד קדימה", אומר פרופ' זוסמן בהתייחסותו לקליטת מדענים רוסים במדינה. לאווירת הפתיחות הוסיפה אולי העובדה שהקהילה המדעית בישראל, בניגוד לארצות רבות אחרות, לא השתתפה בחרם על המדע הרוסי. "אני לא חושב שזה נכון להעניש מדענים על החלטות שלא הם קיבלו", אומר פרופ' זוסמן.

נחיתה לצורך המראה

התוכנית שיזם המכון שימשה מנחת חירום שממנו יכלו המדענים להמריא למשרות קבועות יותר. כך למשל ד"ר גינדיקין התקבל כחוקר בתר-דוקטוריאלי במכון לפיסיקה תיאורטית באוניברסיטת מינסוטה. שהייתו במכון ויצמן הוארכה בשלושה חודשים עד שקיבל ויזה לארה"ב, ובאוקטובר 2022 עזב את ישראל יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם – הצעיר שבהם נולד בבית-החולים בילינסון. 

ד"ר גינדיקין אומר שתמיד יוקיר תודה לכל אלה שקיבלו אותו ואת משפחתו במכון בצורה לבבית כל כך. "לא ציפנו לקבלת פנים כל כך חמה", הוא אומר. "אחד הזיכרונות הכי מרגשים שלנו קשור באינה דומברובסקי, מזכירת המחלקה בפיסיקה של חומר מעובה. אחרי הלידה של התינוק שלנו, היא דאגה לנו לאוכל במשך שבוע שלם".

""המכון יצר את התוכנית מטעמים הומניטריים לחלוטין, אך הודות לה הגיעו אלינו מדענים יוצאים מן הכלל שאחרת אולי לא היו באים"

חלק מהמשתתפים האחרים גם מצאו מקומות עבודה בחו"ל. אחרים, במיוחד אלה שהיו זכאים לעלות לישראל מתוקף חוק השבות, חיפשו עבודה במוסדות אקדמיים או בתעשייה בארץ. תוכנית החירום של המכון סיפקה להם תמיכה חיונית בזמן שחיכו לקבל את האזרחות הישראלית.

כתריסר מדענים נשארו במכון בתפקידים שונים. "המכון יצר את התוכנית מטעמים הומניטריים לחלוטין, אך הודות לה הגיעו אלינו מדענים יוצאים מן הכלל שאחרת אולי לא היו באים", אומר פרופ' זוסמן.

אחד מהם הוא המתמטיקאי הבכיר פרופ' ויקטור וסילייב, נשיא החברה של מוסקבה למתמטיקה וחבר באקדמיה רוסית למדעים. "פרופ' וסילייב חולל מהפכה בתורת הקשרים, השייכת לענף במתמטיקה הקרוי טופולוגיה, שבאחרונה אף נמצא רלוונטי לתורת הקוונטים", מסביר פרופ' יעקובנקו. "הוא גילה מספר כמעט אינסופי של מאפייני קשרים הקרויים כיום על שמו – 'שמורות וסילייב'". פרופ' וסילייב מכהן כעת כפרופסור אורח במחלקה למתמטיקה.

בין המדענים שקיבלו משרות במכון ישנה גם טטיאנה סמירנובה, ביולוגית המתמחה במיקרוסקופיה. כשפרצה המלחמה, היא התפטרה מעבודתה במכון מחקר במוסקבה והקדישה את עצמה לעזרה לפליטים אוקראינים ברוסיה. היא הפכה את דירתה במוסקבה למקלט מעבר עבור הפליטים ושימשה כ"מתנדבת על גלגלים" – היא הסיעה ברחבי רוסיה פליטים שלא יכלו לנסוע ברכבות כי לא היה להם דרכון בינלאומי או מסיבות אחרות; כך למשל, באחת הפעמים היא הסיעה משפחה אוקראינית שלא יכלה לעלות על רכבת כי היו להם ארבעה כלבים.

בסתיו 2022 הפכה סמירנובה עצמה לפליטה ועזבה את רוסיה עם שתי בנותיה ועם בעלה שהיה בגיל גיוס. למכון היא הגיעה עם משפחתה בדצמבר 2022 במסגרת תוכנית החירום. המארח שלה, ד"ר יוסף אדדי, ראש היחידה למיקרוסקופיה אופטית מתקדמת במחלקה לתשתיות מחקר מדעי החיים, התרשם מהידע והניסיון שלה והציע לה עבודה ביחידתו. אומרת סמירנובה: "לא היינו יכולים להגיע לכאן ללא תוכנית החירום של המכון – היא הייתה עבורנו כמו מגדלור בים סוער".