"שמונה דוגמאות מזהירות של מצוינות"

"מדע למען החיים" (Science for Life) – לאחר שנה רוויית אתגרים וטרגדיות, זו הכותרת המלווה את אירועי המושב ה-76 של המועצה הבינלאומית ומועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע. כותרת זו נועדה להדגיש בין היתר את התפקיד החיוני שממלא המחקר הבסיסי המתבצע במכון בשמירה על החיים על כל צורות הביטוי שלהם, ואת המחויבות של המכון לטפח תשוקה למדע בכל גיל ובכל שלב בחיים. רגע השיא של אירועי המושב נערך הערב (שני) עם הענקת אות הכבוד הרם ביותר שמעניק המכון – תארי דוקטור לשם כבוד. 

"הערב אנחנו חוגגים שמונה דוגמאות מזהירות של מצוינות", אמר נשיא המכון, פרופ' אלון חן, בפתח הטקס שהתקיים באודיטוריום מיכאל סלע בקמפוס המכון ברחובות. המעמד השנה היה מרגש במיוחד לאחר שהטקס הקודם שהיה אמור להיערך בנובמבר 2023, נדחה עקב האירועים הטרגיים של 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה. שנה אחרי, הנוכחים באולם – ידידי המכון ושוחריו – הגיעו מכל רחבי העולם בעיצומה של מלחמה, כדי לבטא את מחויבותם העמוקה למדע ולמדינת ישראל. "בשם כל משפחת מכון ויצמן למדע, אנו מצדיעים לכם. מזל טוב", בירך פרופ' חן את הזוכות והזוכים עוטי הגלימות מעל בימת האודיטוריום.   

ואלה הם מקבלות ומקבלי התארים לשנת 2024:

פרופ' אבי ויגדרזון הוא חוקר פורץ-דרך בתחום מדעי המחשב התיאורטיים, הידוע בהשפעתו העמוקה על ההצטלבות בין מתמטיקה למדעי המחשב. תרומותיו העצומות בתחומי אקראיות ופסאודו-אקראיות חישוביות זיכו אותו בפרס טיורינג, המכונה "הנובל של מדעי המחשב".

הוא נולד בחיפה ב-1956 ובה החל גם את דרכו האקדמית, עם לימודי תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון. הוא המשיך לתואר שני כפול, בהנדסת חשמל ובמדעי המחשב, ולדוקטורט באוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי. ב-1986 הצטרף לאוניברסיטה העברית בירושלים, ומאז 1999 הוא מכהן כפרופסור למתמטיקה במכון ללימודים מתקדמים שבפרינסטון.

בסדרת שיתופי פעולה עם עמיתים, הוכיח פרופ' ויגדרזון כי אקראיות אינה הכרחית לחישוב יעיל, וכי ניתן להפוך בעיות רבות שנפתרו באופן מסורתי באמצעות תהליכים אקראיים לדטרמיניסטיות לחלוטין. סדרת מחקרים זו יצרה מהפכה בהבנה של תפקיד האקראיות בחישוב. עם שותפים אחרים, הוא פיתח את השיטות הקומבינטוריות היעילות הראשונות לבניית גרפים מרחיבים, שלהם יישומים חשובים במתמטיקה ובמדעי המחשב התיאורטיים, והם מחזקים את יכולתנו לפתור בעיות מורכבות. בנוסף, הוא אחראי להתקדמויות משמעותיות בתחומים מרכזיים אחרים במדעי המחשב התיאורטיים, מהוכחות אינטראקטיביות מרובות משתתפים ועד קריפטוגרפיה.

פרופ' ויגדרזון מכהן כחבר מערכת בכתבי-עת מדעיים חשובים, והוא עצמו מחברם של מאמרים רבים. במהלך ארבעה עשורים של פעילות מדעית, הוא העמיד דורות של מדענים צעירים, ורבים מתלמידיו לשעבר הפכו ברבות הימים למובילים בתחומם, ובכלל זה במכון ויצמן למדע, שבו הוא עמית מוערך ואהוד ושותף למחקר. הוא מבקר בקמפוס מכון ויצמן תדירות וחיבר עשרות פרסומים בשיתוף עם חוקרים מהמכון.

פרופ' ויגדרזון הוא אחד החוקרים המעוטרים בעולם במתמטיקה ובמדעי המחשב, והיחיד שזכה עד היום בפרסים החשובים ביותר הן במדעי המחשב – פרס טיורינג (2023) – והן במתמטיקה, פרס אָבֶּל (Abel) מטעם האקדמיה הנורבגית למדעים (2021). פרסים נוספים שהוענקו לו כוללים את פרס נבלינה (1994), פרס גֶדֶל (2009) ופרס קנות (2019). כמו כן, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם הטכניון. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על מחקריו החלוציים במתמטיקה ובמדעי המחשב, אשר פתחו צוהר לאופקים חדשים בשני התחומים ובממשק ביניהם; על מנהיגותו האינטלקטואלית במגוון רחב של עולמות ידע במשך ארבעה עשורים, שביססה אותו כמופת של מצוינות מדעית, ועל היותו מודל לחיקוי ומורה דרך לדורות רבים של חוקרים צעירים, כולל במכון ויצמן למדע.

דני סנדרסון, מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית והרוק המקומי, הוא כותב ומלחין פורה, גיטריסט מחונן, מנהיג מוזיקלי כריזמטי ואמן מבצע מוכשר ואהוב. משירים פשוטים-לכאורה המתאפיינים בהרמוניות מורכבות ועד יצירות מתוחכמות אך בה-בעת נטולות יומרה לתיאטרון ולקולנוע, מכלול יצירתו מגדיר את הפסקול של התרבות הישראלית זה כחמישה עשורים.

הוא נולד בקיבוץ כפר בלום ב-1950 וגדל בחיפה. בגיל 10 עבר עם משפחתו לניו-יורק, שם למד בבית-הספר התיכון למוזיקה ואמנות, תוך שהוא סופג את סצנת הפופ-רוק האמריקאי התוססת של שנות ה-60 שעתידה להשפיע באופן נרחב על סגנונו המוזיקלי. לאחר שובו לארץ, התגייס לצה"ל והצטרף ללהקת הנח"ל כנגן גיטרה.

בראשית שנות ה-70 ייסד את כוורת, אחת הלהקות המצליחות ופורצות הדרך שפעלו בישראל. ככותב הראשי, שילב סנדרסון בשירי הלהקה הומור ומשחקי מלים לצד מקצבים מהירים ונגיעה בנושאים רציניים כגון בדידות ותחושות ניכור. כוורת זיקקה את מהות הישראליות לכדי צליל רענן, רלוונטי ואותנטי – עכשווי ומקומי במובהק – והצלחתה שברה כמעט כל מסגרת מוכרת בזמר העברי והרחיבה את יריעתו, תוך שהיא סוללת את הדרך ליוצרים חדשים בתחום.

בהמשך הקים שתי להקות רוק נוספות, גזוז ודודה, כל אחת בעלת סגנון מוזיקלי אופייני משלה, ופצח בקריירת סולו משגשגת, שבמהלכה הוציא עשרה אלבומים, האחרון שבהם ב-2022. סגנונו הייחודי הלך והשתכלל, מהומור שנון ואִיגָיוֹן (נונסנס) שאפיינו את עבודתו בעשורים המוקדמים לפעילותו, לטקסטים עמוקים, מרירים-מתוקים ופילוסופיים יותר, ארוזים בלחנים קליטים ובעיבודים מתוחכמים. כתיבתו מפנה את הזרקור לאבסורד של חיי היום-יום ומציעה מבט קומי ומהורהר על חוויית הקיום הישראלי המביכה-לעיתים, יחד עם חמלה ל"לוזרים" של החיים. נטייתו לאבסורד קיבלה ביטוי גם בספר הפרוזה שחיבר, "נחירה פומבית".

שילוב יוצא דופן זה של הומור, אמפתיה ומוזיקליות, הווירטואוזיות שלו כנגן גיטרה וכזמר והמגוון העצום של שיתופי הפעולה המוזיקליים שבהם נטל חלק, הפכו את סנדרסון לאחד האמנים האהובים בישראל. תרומתו המתמשכת לתרבות הישראלית הוכרה, בין היתר, בפרס אקו"ם על מפעל חיים לשנת תשס"ה (2006) ובפרס מפעל חיים של איגוד אמני ישראל (אמ"י) לשנת 2021. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על כישרונו יוצא הדופן ככותב שירים, מלחין, גיטריסט ואמן מבצע; על יכולתו המיוחדת לשלב הומור, אמפתיה ומוזיקליות ביצירותיו, שהפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר הישראלי המודרני, ועל תרומתו ארוכת השנים למורשתה התרבותית של ישראל, אשר העניקה השראה לדורות של מוזיקאים והותירה חותם בל-יימחה על התפתחות הרוק הישראלי.

ד"ר גילברט (גיל) אומן הוא רופא ומדען המכהן בקתדרה הפרופסוריאלית על-שם הרולד שפירא לרפואה חישובית וביו-אינפורמטיקה, רפואה פנימית, גנטיקה אנושית ובריאות סביבתית באוניברסיטת מישיגן. פעילותו הענפה כוללת מחקר ביו-רפואי, מדיניות ציבורית – לרבות בתחום בריאות הציבור – תפקידי ממשל וניהול רפואי ואקדמי.

הוא בעל תואר דוקטור לרפואה מבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שם הגדיר לראשונה את מה שמוכר כיום כ"תסמונת אומן" – לקות תפקודית חמורה של תאי T ו-B של המערכת החיסונית. לאחר שעבד עם חתן פרס נובל כריסטיאן אנפינסן במכונים הלאומיים לבריאות של ארה"ב (NIH) בחקר כימיה של חלבונים, הוא השלים דוקטורט בגנטיקה באוניברסיטת וושינגטון והצטרף לשורותיה.

ד"ר אומן שימש כעמית הבית הלבן בוועדה האמריקאית לאנרגיה אטומית וכחוקר במכון הרפואי על-שם הווארד יוז, כיהן כמנהל-שותף במשרד למדיניות מדעית וטכנולוגית ובמשרד למנהל ולתקציב בממשל הנשיא קרטר, והיה דיקן בריאות הציבור של אוניברסיטת וושינגטון במשך 15 שנים. ב-1997 עבר לאוניברסיטת מישיגן, שם כיהן כסגן נשיא לענייני רפואה ומנכ"ל מערך בתי-החולים של האוניברסיטה.

ד"ר אומן מילא תפקידי הנהגה רבים בעולם המדע, ובהם נשיא האגודה האמריקאית לקידום המדע, מוביל פרויקט הפרוטאום האנושי העולמי, שגריר של Research!America: Paul G. Rogers Society for Global Health, וחבר מועצות המנהלים של מרכז הייסטינגס לביואתיקה, המרכז ליושרה ציבורית, הקרן למען ה-NIH ואגודת הידידים האמריקאית של קרן המדע הדו-לאומית ישראל-ארה"ב.

ב-1979 נבחר ד"ר אומן לאקדמיה הלאומית לרפואה של ארה"ב וב-2001 לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. הוא זוכה פרס ג'ון גרדנר למנהיגות מטעם אגודת עמיתי הבית הלבן (2004), מדליית וולש מקדרמוט של האקדמיה הלאומית לרפואה (2008) ופרס דיוויד רוג'רס של איגוד המכללות האמריקאיות לרפואה (2013).

הקשר ההדוק וארוך השנים של ד"ר אומן עם מכון ויצמן החל בקיץ 1962, עת עבד במעבדתו של פרופ' אפרים קציר. כיום הוא מכהן כחבר מועצת המנהלים של הוועד האמריקאי למען המכון וכחבר לכל חייו במועצה הבינלאומית של המכון. כמו כן, ד"ר אומן ואשתו, מרתה דארלינג, הינם חברים בחוג הנשיא היוקרתי. השניים ייסדו את ההרצאה השנתית על-שם פרופ' אפרים קציר, והקימו את הקתדרה על-שם לאה אומן, אימו של ד"ר אומן, שבראשה עומדת כיום ד"ר סיון אברמסון רפאלי מהמחלקה לכימיה מולקולרית ומדע חומרים, ואת הקתדרה הפרופסוריאלית בגנטיקה מולקולרית על-שם ד"ר גיל אומן ומרתה דארלינג, שבראשה עומדת פרופ' מאיה שולדינר. לאחרונה, הקימו בני הזוג קרן הנושאת את שמם אשר תומכת בשיתופי פעולה מדעיים בין מכון ויצמן ובין מרכז שניידר לרפואת ילדים. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על תרומותיו פורצות הדרך בתחומי הרפואה החישובית  והביו-אינפורמטיקה והשפעתן הרחבה על חקר הפרוטאומיקה; על מנהיגותו רבת ההשראה ותפקידו החשוב בעיצוב, קידום ויישום מדיניות חדשנית בתחומי המדע בארה"ב, ועל ידידותו האמיצה ותמיכתו ארוכת השנים במכון ויצמן למדע, אשר העשירו באופן ניכר את הישגיו המדעיים של המכון.

לאורך קריירה ארוכה כמנהלת בכירה במגזר הפרטי וכמנהיגה בולטת של מגוון ארגונים ללא מטרות רווח, עיצבה מרתה דארלינג את פני המדיניות הציבורית, המגזר העסקי ותחום הגנת הטבע והסביבה בארה"ב.

לאחר שהשלימה את לימודיה בריד קולג' שבפורטלנד ובבית-הספר למדיניות ציבורית על-שם וודרו ווילסון באוניברסיטת פרינסטון, החלה גב' דארלינג לעבוד כיועצת עצמאית לנושאי מדיניות עבור הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (ה-OECD) בפריז, שם התמקדה בניתוח תפקידיהן של נשים בכלכלות המדינות החברות. ב-1977 מונתה לעמיתת הבית הלבן בממשל הנשיא קרטר ושירתה במשרד האוצר האמריקאי. בהמשך, הפכה לעוזרת בכירה לענייני חקיקה לסנטור ביל בראדלי מניו ג'רזי.

במהלך הקריירה שלה, מילאה גב' דארלינג מספר רב של תפקידים בכירים במגזר הפרטי ובארגונים ללא מטרת רווח. היא כיהנה בין היתר כסגנית נשיא לתכנון אסטרטגי בבנק סיאטל-פירסט, ניהלה את מחקר החינוך של ה-Business Roundtable – מוסד ללא כוונת רווח המורכב ממנהלים בכירים במגזר הפרטי העוסק בנושאי מדיניות – והייתה מנהלת פרויקטים בכירה בחברת בואינג. כמו כן, היא שירתה כיועצת לענייני מדיניות חינוך של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב ועמדה בראש מועצות המנהלים של המכון לחקר מדיניות נשים (IWPR) והקרן הקהילתית של אזור אן ארבור במישיגן.

לאורך השנים, כיהנה במועצות המנהלים של ארגונים רבים ומגוונים, הן באקדמיה והן במגזר השלישי, ובהם ועדת הבית הלבן למצטייני הנשיא, הסמינר הגלובלי של זלצבורג ובית-הספר למדיניות ציבורית על-שם ג'רלד פורד של אוניברסיטת מישיגן. כמו כן, היא יושבת ראש-שותפה וממקימי המיזם Success by Six של מחוז וושטנאו במדינת מישיגן המתמקד בחינוך לגיל הרך.

הגב' דארלינג היא פעילה בולטת להגנת הטבע והסביבה. היא חברת מועצת ההנהגה של הפדרציה הלאומית לשימור חיות הבר בארה"ב (NWF) ומילאה תפקיד מכריע בפעילות הארגון להעלאת נושא שימור חיות הבר לסדר היום הציבורי. פועלה בתחום זה זיכה אותה בפרס השנתי היוקרתי של הפדרציה לשנת 2016.

היא ובעלה, ד"ר גיל אומן, הינם תומכים מסורים של מכון ויצמן וחברים בחוג הנשיא. במסגרת פעילותם למען המכון, ייסדו השניים את ההרצאה השנתית על-שם פרופ' אפרים קציר במכון דוידסון לחינוך מדעי, את הקמת הקתדרה על-שם לאה אומן ואת הקתדרה הפרופסוריאלית בגנטיקה מולקולרית על-שם ד"ר גיל אומן ומרתה דארלינג. בנוסף, הקימו קרן התומכת בשיתופי פעולה מדעיים בין מכון ויצמן למרכז שניידר לרפואת ילדים. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על הישגיה המקצועיים המרשימים ועל הובלת מגוון רחב של מיזמים חברתיים, עסקיים וסביבתיים; על מחויבותה האיתנה לקידום חינוך, שוויון מגדרי, שימור הסביבה ומחקר מדעי באמצעות פעילות פילנתרופית ענפה, ועל תמיכתה הנאמנה ורבת ההשפעה במכון ויצמן למדע, באמצעות טיפוח מחקרים פורצי דרך ושיתופי פעולה מחקריים משמעותיים.

רוברטו קֵמיניץ הוא יזם, איש עסקים ונדבן בולט בברזיל. הוא נולד ב-1935 במונטווידאו, אורוגוואי, ולאחר לימודים בארה"ב, העתיק את מגוריו לסאו פאולו בברזיל, שם פתח בקריירה מקצועית מרשימה שכללה ניהול חברות מצליחות בתעשיות האלקטרוניקה, הנדל"ן והפיננסים.

במקביל לקריירה העסקית שלו, מילא מר קמיניץ תפקידי מפתח בארגונים מרכזיים, ובהם איגוד תעשיית החשמל והאלקטרוניקה בברזיל ואיגוד יצרני החשמל והאלקטרוניקה באמריקה הלטינית. ב-2012 התמנה לסגן נשיא אגודת הידידים של בית-החולים היהודי אלברט איינשטיין בסאו פאולו, כשהוא מכהן גם במועצה המייעצת ובמועצת המנהלים של בית-החולים וכנשיא מועדון רוטרי של שכונת ברוקלין בסאו פאולו. על פעילותו הענפה והישגיו הרבים, העניקה לו ממשלת סאו פאולו ב-1982 את מדליית מסדר איפירנגה.

למשפחת קמיניץ קשרים איתנים למכון ויצמן למדע, שראשיתם בתמיכתם המוקדמת של ארמנדו ואווה קמיניץ והמשכם בידידותם המסורה של בניהם, רוברטו ופבלו. מעורבותו הפעילה של רוברטו קמיניץ החלה ב-1988 כאשר אירח משלחת של מדענים בכירים של המכון בעת ביקורם בברזיל. בהמשך, הקים את אגודת הידידים של מכון ויצמן למדע בברזיל ועמד בראשה במשך יותר מעשור. מאז, מר קמיניץ ורעייתו ברברה נותרו ידידים קרובים של המכון, הפועלים ללא לאות לצמיחתה של אגודת הידידים הברזילאית.

בני הזוג תרמו בנדיבות לכמה מיזמים מרכזיים של המכון, ובהם בנק הרקמות ויצמן-ברזיל, הפועל כחלק מהמרכז הבינתחומי לחקר סרטן על-שם מורוס. מסירותו של מר קמיניץ לטיפוח כישרונות צעירים, באמצעות תוכניות דוגמת המחנה הבינלאומי לנוער שוחר מדע על-שם בסי לורנס, השפיעה לאורך השנים על המדע והחברה בברזיל. עם שובם לברזיל, הפכו רבים ממשתתפי התוכנית לשגרירים בלתי רשמיים של ישראל והמכון.

לצד מעורבותו באגודת הידידים הברזילאית, מר קמיניץ הוא גם חבר לכל ימי חייו במועצה הבינלאומית של מכון ויצמן ונמנה על חוג הנשיא היוקרתי. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על תרומתו המשמעותית לתעשייה ולחברה, כיזם מוביל ומנהיג רב-השפעה בזירה העסקית והציבורית אשר ניתב משאבים עבור מגוון רחב של מטרות בברזיל ובישראל; על התבונה, הכישרון וההגינות המאפיינים את פועלו בזירה המקצועית והפילנתרופית כאחד, ועל מחויבותו יוצאת הדופן לקידום מחקר מדעי בסיסי ואוריינות מדעית במכון ויצמן למדע.

אלי הורן הוא יזם נדל"ן ונדבן בעל חזון שמחויבותו הבלתי מעורערת לנתינה פילנתרופית בברזיל, בישראל ובמדינות נוספות זוכה להוקרה ולכבוד בעולם כולו.

הוא נולד למשפחה יהודית בחַלַבּ שבסוריה ב-1944 והיגר לברזיל כשהיה בן 11. עד מהרה החל להשקיע את מרצו בענף הנדל"ן, וכשהיה בן 19 בלבד, הקים יחד עם אחיו עסק להשקעות נדל"ן בסאו פאולו, שם גם רכש את השכלתו במשפטים באוניברסיטת מקנזי הפרסביטריאנית.

בשנת 1962 הקים את Cyrela Brazil Realty אשר תחת הנהגתו הפכה לחברת פיתוח הנדל"ן הציבורית הגדולה ביותר בברזיל בתחום מיזמי היוקרה למגורים. החברה פועלת במדינות ובערים שונות ברחבי ברזיל וארגנטינה, עם יותר מ-100,000 לקוחות ו-5,000 עובדים. מר הורן הוא בעל המניות העיקרי בחברה ומילא בה מגוון תפקידי ניהול, ובהם מנכ"ל (2014-1978) ויו"ר הדירקטוריון (מ-2014 ואילך). בנוסף, הוא מכהן כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת האחזקות Cyrela Commercial Properties ומשמש כחבר במועצת המנהלים של Lavvi Empreendimentos Imobiliários S.A.

במסגרת מחויבותו העמוקה לצדק חברתי, מר הורן הקים ותומך בארגונים פילנתרופיים רבים. פעילותו מתמקדת בחיזוק הזהות היהודית, בטיפוח החינוך ובפיתוח חברתי. בין היתר, הוא הקים ארגון הפועל למאבק בניצול מיני של ילדים ובני נוער בברזיל וארגון המתמקד בחיזוק תחום הפילנתרופיה במדינה. בנוסף, ב-2015 הפכו אלי הורן ורעייתו סוזי לראשונים בברזיל להצטרף ליוזמה הפילנתרופית של וורן באפט וביל גייטס שבמסגרתה התחייבו לתרום 60% מהונם למטרות צדקה.

תמיכתו הנרחבת במיזמים שונים בישראל כוללת תרומות משמעותיות לאוניברסיטת חיפה, לקרן ק.מ.ח. (קידום מקצועי חרדי), ליוזמות של האוניברסיטה העברית בירושלים המקדמות תעסוקה בקרב המגזר החרדי, ולקידום השכלה אקדמית בקרב הקהילה החרדית בגן יבנה. במכון ויצמן למדע נטל על עצמו מר הורן מחויבות יוצאת דופן לתמיכה במחקר פורץ דרך בתחום מדעי המוח, באמצעות תרומה להקמת בניין אגודת ידידי המכון בברזיל, משכנו העתידי של המכון לחקר המוח ומערכת העצבים. כמו כן, במסגרת פעילותו הנדבנית, פועל מר הורן לקדם ממשקים בין יהדות למדע.

לאחרונה, כתב והוציא לאור ספר המתווה את חזונו הפילנתרופי ומתייחס לציוני דרך בחייו האישיים והמקצועיים. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על פועלו רב-השנים לחיזוק העם היהודי באמצעות תוכניות חינוכיות ויוזמות בנושא הזהות היהודית; על פעילותו הנדבנית הנרחבת ומעוררת ההשראה בתחומים רבים ומגוונים בישראל, בברזיל וברחבי העולם, ועל מנהיגותו רבת החזון בקידום מחקר חדשני בתחום מדעי המוח במכון ויצמן למדע.

מסירותה של רנה דרייק לתחום החינוך ניכרה עוד בתחילת דרכה המקצועית במולדתה, דרום אפריקה. היא עבדה כמורה בבית-ספר יסודי בקייפטאון בטרם עברה להולנד, שם מילאה תפקיד משמעותי בפיתוח תוכנית לימודים לאנגלית כשפה שנייה בבתי-ספר יסודיים.

גב' דרייק היא תומכת נלהבת של אמנות בת-זמננו – תשוקה שרק גדלה עם השנים. הרקע שלה בתחום החינוך השפיע רבות על התמיכה שלה ושל בעלה באמנים מרחבי העולם, שאת מסעם למצוינות אמנותית היא שואפת לטפח. היא אוצרת פעילה של אוסף האמנות העכשווית של משפחת דרייק ואף הקימה תוכנית רזידנסי סמוך לביתה בהולנד, אשר מציעה לאמנים נבחרים חללים למחיה וחללי סטודיו המאפשרים להם להקדיש את עצמם לחלוטין לאמנות. היא משאילה תדירות יצירות מאוסף דרייק למוזיאונים ולמוסדות מובילים בעולם ומתמקדת כיום בתערוכות הנודדות בין גלריות אוניברסיטאיות בארה"ב.

כמורה לשעבר ותומכת נלהבת בשילוב אמנויות בחינוך, גב' דרייק היא גם תומכת מסורה של מכון ויצמן למדע, שעל פועלו למדה דרך בעלה, בוב דרייק – דור שלישי לתומכים במכון, יושב הראש של המועצה הבינלאומית, יושב ראש הוועד האירופי (ECWIS) ובעל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן לשנת 2008.

הקשר החזק של גב' דרייק למכון ויצמן התעצם הודות לקשרי החברות העמוקים והמתמשכים שלה עם המדענים שבהם תמכה. בשנת 1997 הקימה המשפחה את הקתדרה הפרופסוריאלית לאימונולוגיה על-שם הנרי דרייק, לזכר אביו המנוח של בוב, שבראשה עומד כיום פרופ' סטפן יונג. ראש הקתדרה הראשון היה פרופ' יאיר רייזנר, בר סמכא עולמי בתחום השתלות מח עצם, שכמדען צעיר בוגר המכון היה חבר בצוות שסייע בטיפול בהנרי דרייק במרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג בניו-יורק, בשלב הסופני של מחלתו. בהמשך, ייסד הזוג את הקתדרה הפרופסוריאלית לננו-טכנולוגיה על-שם משפחת דרייק. ראש הקתדרה הראשון היה פרופ' רשף טנא, וכיום מכהן בתפקיד פרופ' ארנסטו יוסלביץ'. הן פרופ' רייזנר והן פרופ' טנא הפכו לחברים טובים של משפחת דרייק.

בני הזוג דרייק תרמו בנדיבות למכון ויצמן לאורך השנים, לרבות בהקמת בית-הספר למחקר במדעי הביולוגיה על-שם אקארד שבמדרשת פיינברג ומכון אקארד לחקר אבחון סרטן, הפועל כחלק מהמרכז הבינתחומי לחקר סרטן על-שם מורוס. שם ההוקרה של המכונים, EKARD, הינו היפוך של שם המשפחה דרייק באנגלית (DRAKE). בנוסף, האודיטוריום שאותו הקימו בני הזוג במכון דוידסון לחינוך מדעי נקרא "הברווז", קריצה למלה Drake – ברווז ממין זכר באנגלית – המעלה חיוך בקרב אלו המכירים אותם, כמו גם הערצה ליכולתם לחולל שינוי באמצעות פילנתרופיה מבלי לקחת את עצמם ברצינות יתרה.

כיום, ממשיכה גב' דרייק לתרום למכון ויצמן למדע תוך גיוס הקסם האישי והיצירתיות שלה במטרה לצרף תומכים נוספים למשפחת המכון הגלובלית, וממש כשם שהיא עושה בשדה האמנות – להפוך את העולם למקום יפה ומרתק יותר. 

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על מחויבותה העזה לקידום האמנות, המתבטאת במתן חסות לאמנים צעירים ובמאמציה להציג יצירות אמנות יקרות-ערך בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם; על תמיכתה רחבת הלב במכון ויצמן למדע בתחומי מחקר מגוונים וחינוך מדעי, ועל מסירותה ללא סייג להרחבת וחיזוק קהילת ידידי המכון ברחבי אירופה והעולם.

ד"ר אילנה דיין-אורבך היא עיתונאית ומגישת טלוויזיה ישראלית, הידועה בעיקר הודות לתוכנית התחקירים השבועית זוכת הפרסים "עובדה", שאותה היא מגישה מאז עלייתה לשידור בשנת 1993. "עובדה", המשודרת על-ידי קשת, היא כיום התוכנית הוותיקה ביותר על המסך בכל ערוצי הטלוויזיה בישראל, ובמרוצת השנים ייצרה שיח ציבורי ער ותרמה לשורת שינויים חברתיים. התוכנית זכתה גם בשורת פרסים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה והפורום הדוקומנטרי בישראל ובפרסים בינלאומיים שונים.

ד"ר דיין-אורבך נולדה בארגנטינה ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל שש. היא גדלה בשכונת יד אליהו בתל-אביב והתגייסה בתחילת שנות ה-80 לגלי צה"ל, שם שימשה מפיקה, ולאחר מכן עורכת חדשות חוץ, והייתה לחיילת הראשונה בתולדות התחנה בתפקיד כתבת חדשות. במהלך שירותה הצבאי היא שימשה כתבת פוליטית וכתבת בכנסת, והפכה למגישה-שותפה של תוכנית הבוקר של גלי צה"ל. לאחר שחרורה משירות קבע, המשיכה ד"ר דיין-אורבך לשדר בגלי צה"ל, שם היא מגישה תוכנית אקטואליה שבועית עד היום. בגיל 23 הפכה לאשה הראשונה בתפקיד מגישת חדשות בטלוויזיה החינוכית, בתוכנית האקטואליה "ערב חדש".

לצד הקריירה העיתונאית שלה, ד"ר דיין-אורבך היא משפטנית אשר השלימה את הכשרתה כעורכת דין. לאחר שסיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל-אביב, המשיכה לתואר שני ולדוקטורט במשפטים באוניברסיטת ייל, כאשר לקראת לימודיה זכתה במלגה של קרן פולברייט. כיום היא מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב ומלמדת קורס שעוסק בדיני חופש הביטוי.

בשנת 2009 זכתה ד"ר דיין-אורבך בפרס אבירת איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון, הודות ל"תרומתה הייחודית למלחמה בנגע השחיתות, לשיפור איכות השלטון בישראל ולהעלאת רמת הסיקור והביקורת בעיתונות הכתובה והמשודרת". בשנת 2015 זכתה בפרס סוקולוב – הפרס היוקרתי ביותר בתחום העיתונות בישראל, השני רק לפרס ישראל בתקשורת. ועדת פרס סוקולוב ציינה כי ד"ר דיין-אורבך נבחרה "על שורה של תחקירים יסודיים ופורצי דרך בתוכנית 'עובדה', על תרומתה החלוצית בתחום התחקיר הטלוויזיוני, יצירת שפה תחקירית חדשה והיותה מופת לדור שלם של עיתונאים חוקרים". בשנת 2018 קיבלה פרס מפעל חיים מהאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על תרומתה והישגיה המקצועיים האדירים, אשר הטביעו חותם בל-יימחה על התקשורת הישראלית והציבו רף חדש לעיתונות החוקרת במדינה; על תפקידה הבולט בקריאת תיגר על שחיתות בישראל ובחשיפתה, ועל היותה פורצת דרך עבור נשים המבקשות להשתלב בתחומי העיתונות המשודרת.