גן מקלט

כשגל רביב הציעה להקים במכון ויצמן למדע גן מקלט, היו מחשבותיה נתונות להצלת צמחים מקומיים המצויים בסכנת הכחדה. אחרי 7 באוקטובר, הגן הפך למקלט גם בעבורה: "יש משהו מְקַרְקֵעַ בצמחים שלא מפסיקים לצמוח, מבלי להיות מושפעים מהאירועים שסביבם. אם הם יכולים לעשות זאת – גם אנחנו יכולים", היא אומרת. "הם מייצגים את מה שהאדמה הזאת יודעת להוציא מתוכה. בזמנים מורכבים כמו עכשיו, זה מסמל את השורשים שלנו כאן".

הרעיון להקים את הגן ניטע לראשונה בראשה של רביב, דוקטורנטית במחלקה לביולוגיה מבנית וכימית, בעקבות הרצאה על שימור צמחים, שהתקיימה במסגרת כנס שנערך במכון ביוזמת פרופ' תמיר קליין מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה. אף שעבודת הדוקטורט של רביב, בהנחייתו של פרופ' דוד מרגוליס, מתמקדת בהיבטים מולקולריים של טיפול בסרטן ואינה קשורה לצמחים כלל, היא הציעה להקים במכון גן להצלת צמחים נכחדים והתנדבה לטפח וללוות אותו. פרופ' קליין שמעבדתו מתמחה בחקר עצים, היה שותף להתלהבות, ובסוף הקיץ של 2023 יצא הגן לדרך בהובלתם, מתוך הישענות על ידע ועזרה חיונית של צוות חממות המכון, ובתמיכה של גוף נוסף – המכון לקיימות סביבתית בראשות פרופ' רון מילוא.  

"כשאנשים שומעים על מינים בסכנת הכחדה, הם חושבים אולי על קרפדה שהביצה שלה התייבשה או על ציפורים ובעלי-חיים אחרים, אך בבסיס כל מערכת אקולוגית ישנם הצמחים – הם תשתית קיומנו", מסבירה רביב את חשיבות השימור של צמחים. "מגוון של צמחייה תומך במגוון של חרקים, אשר בתורם משמשים מזון לחיות אחרות. כשצמחים נכחדים, היעלמותם עלולה לערער מערכות אקולוגיות שלמות", מוסיף פרופ' קליין.

מתוך כ-2,300 צמחי בר הצומחים בארץ, יותר מ-400 מצויים בסכנת הכחדה – כך על-פי "הספר האדום" של רשות הטבע והגנים. הסכנה הגדולה ביותר מרחפת מעל צמחים שהינם ייחודיים לאדמת ישראל: ישנם כ-55 צמחים כאלה, ו-35 מתוכם עלולים להיכחד. "יש לנו אחריות כלפי העולם לשמר את המינים שהופקדו בידינו", אומר פרופ' קליין.

הגורם העיקרי לסכנה הינו אובדן בתי גידול, שמתרחש בקצב מהיר במיוחד לאורך הים התיכון. דיונות חול ואזורים נוספים של מישור החוף מהווים בית לחלק ניכר מהמינים של צמחי הבר בישראל, אך איתרע מזלם של הצמחים, ואזורים אלה אהובים במיוחד גם על ישראלים ועל יזמי נדל"ן. מהחופים הבתוליים של מישור החוף בתחילת המאה ה-20, פחות מ-30% נותרו כיום ללא פרויקטים של בנייה ופיתוח.

""יש משהו מְקַרְקֵעַ בצמחים שלא מפסיקים לצמוח, מבלי להיות מושפעים מהאירועים שסביבם. אם הם יכולים לעשות זאת – גם אנחנו יכולים"

כמה גני מקלט כבר פזורים ברחבי הארץ, אך לא בכולם מתאימים תנאי האקלים לגידול צמחי חוף. בקמפוס המכון, לעומת זאת, שוררים דווקא תנאים מתאימים למטרה זו, ורביב ופרופ' קליין נתנו עדיפות לצמחים אלה כשהרכיבו את רשימת המינים לגן. הרשימה הסופית נבחרה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים שעזרו גם באיסוף הזרעים בטבע מהמקור הקרוב ביותר.

כעת, עם כניסתו של הגן לשנתו השנייה, גדלים בו כ-20 מינים, חלקם בלעדיים למישור החוף הישראלי וחלקם צומחים גם באזורים סמוכים. רובם צמחים פורחים חד-שנתיים, אך יש ביניהם גם צמחים רב-שנתיים וכן שני מינים עתיקים של דגן בשם בן-חיטה, קרוב משפחה של חיטה מודרנית. הצמחים נפתחים בהדרגה בפני רביב וצוות החממות, חושפים את העדפותיהם ותכונותיהם – ומזמנים מדי פעם גם אתגרים והפתעות.

דבורה לעת מצוא וחתולי האבקה

זמן קצר אחרי שנוסד הגן התברר שחלק מהצמחים זקוקים לעזרה בתחום ההאבקה. "הם לבלבו אך לא יצרו זרעים", מסבירה רביב. "בחממות אין דבורים או מאביקים טבעיים אחרים, אז הפכתי את עצמי לדבורה".

כך למשל כדי לסייע למקור-חסידה תמים נעזרה רביב ב"נשיקות" – נקודות מגע שיצרה בין פרחים סמוכים, כך שאבקנים של פרח אחד יבואו במגע עם הצלקת, איבר הרבייה הנקבי, של פרח אחר. במינים אחרים, כגון מרוות איג הרב-השנתית – הקרויה על שם הבוטנאי הארץ-ישראלי אלכסנדר איג – איברי הרבייה נמצאים עמוק מדי בתוך הפרח, ולכן נדרשה רביב לפתרון יצירתי אחר: היא אספה זיפים שנשרו משפמיהם המטופחים של שלושת חתוליה והשתמשה בהם כדי להעביר אבקה מפרח אחד למשנהו. למזלה, רוב הצמחים בגן המקלט מצאו פתרונות גם בלעדיה, ואף הפיצו את זרעיהם ללא עזרה.

והיה גם המקרה של הציפורנית החופית – אותו צמח זקוף ודקיק הגדל בחולות מישור החוף ובמערב הנגב. מין נדיר זה לבלב בגן המקלט מתחילתו, אך ניצניו התייבשו לכאורה מבלי שפרחו. רביב ביקרה בגן בשעות שונות בתקווה לראות פריחה, אך לשווא. מומחית לשימור צמחים יעצה לבדוק מה קורה בתוך הניצנים שהתייבשו. משמצאה שם זרעים, הבינה רביב שגם אם לא היו לכך עדים, פריחה הייתה ועוד איך. ובאמת כשביקרה בגן לאחר רדת החשכה היא התרגשה למצוא את הציפורנית החופית העדינה בשיא פריחתה. בהמשך הבינה שהפריחה הלילית היא דרכה של הציפורנית למנוע איבוד מים ולהגן על הפרחים בשעות היום מבריזת הים החזקה.

""הצמחים האלה היו כאן הרבה לפנינו, לפני שכבשנו את האדמה מהטבע. עכשיו כשהם בסכנת היעלמות, בואו ניתן להם מעט מרחב"

בעקבות הגילוי יזמה רביב מחקר השוואתי בין הציפורנית החופית וקרובת משפחתה היפהפייה שאינה בסכנת הכחדה – ציפורנית ארץ-ישראלית. מטרת המחקר היא לפענח מנגנונים ביוכימיים המסייעים למנוע איבוד מים בציפורנית החופית. למעשה, זו בדיוק אחת המטרות המרכזיות של שימור צמחים: היכולת לשמר תכונות בעלות ערך של מין מסוים, שעלולות ללכת לאיבוד עם הכחדתו. חשיפת המנגנונים עשויה לאפשר בעתיד להעביר תכונות אלה גם לצמחים אחרים, וכך למשל, לעזור להם לגדול בתנאים צחיחים או להסתגל לשינויי האקלים.

החזרה לטבע

כמה מצמחי הגן מצאו לאחרונה בית נוסף בקמפוס: גן המדע החדש על-שם קלור, שם הם מככבים במסגרת תצוגה ייעודית למבקרי הגן הצעירים. בעתיד הם יהוו גם בסיס לתוכנית לימודים על שימור צמחים, שאותה מפתחים פרופ' קליין ורביב יחד עם מכון דוידסון לחינוך מדעי. התצוגה בגן המדע ותוכנית הלימודים החדשה מיועדות להדגים את חשיבות השימור וליצור עניין בצמחייה מקומית ובאקולוגיה.

"מלבד שימור מיני צמחים, זו הייתה מטרתנו השנייה כשהקמנו את הגן – להגביר מודעות, לא רק בקרב קהילת המכון, ולהפיץ את הבשורה המלהיבה של הצלת צמחים מהכחדה", אומרת רביב.

החזרת צמחים בסכנת הכחדה לטבע היא מטרה נוספת, שלישית אם תרצו, של הפרויקט. זו הסיבה לכך שהצמחים גדלים תחילה בעציצים, אך מועברים בהמשך לחממות רשת מוצלות כדי שיתרגלו בהדרגה לתנאי שדה. זרעיהם נאספים לזריעה עתידית – בשטח המכון ומחוצה לו. תהליך זה נעשה בשיתוף פעולה עם מרב לבל מרשות הטבע והגנים, אשר בוחרת את מיני הצמחים שיוחזרו לטבע ואת המיקומים המתאימים להם ביותר. להגשמת מטרה זו, נבחרים מיני צמחים שבתי הגידול המקוריים שלהם היו באזור רחובות, שכן למינים אלה יש את הסיכוי הטוב ביותר להיקלט בחזרה בטבע בהצלחה.  

פרופ' קליין מסביר שצמחים בעלי פרחים התפתחו מאוחר יחסית באבולוציה וזאת במסגרת קשרי גומלין סימביוטיים מורכבים עם חרקים ועם בעלי-חיים אחרים. "הם הגיעו לעולם הרבה יותר מאוחר מאשר הטחבים, השרכים והדקלים הקדומים שצמחו כבר בתקופת הדינוזאורים. ועדיין היו להם מיליוני שנים להסתגל לסביבתם. משפחת הציפורניים, לדוגמה, התפתחה כבר לפני כ-50 מיליון שנה. מה שבטוח, כל הזמן שבעולם לא יכול היה להכין אותם לדבר אחד – להופעה שלנו", אומר פרופ' קליין. "הצמחים האלה היו כאן הרבה לפנינו, לפני שכבשנו את האדמה מהטבע. עכשיו כשהם בסכנת היעלמות, בואו ניתן להם מעט מרחב".