מדעני מכון ויצמן למדע גילו: ריח לבן

עד היום מקובל היה לחשוב שאפשר לראות צבע לבן ולשמוע רעש לבן. מחקר של מדעני מכון ויצמן למדע מגלה כי אפשר גם להריח ריח לבן. הממצאים התפרסמו באחרונה בכתב-העת של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS).

חוש הראייה "רואה" תערובות שונות של גלי אור בתדירויות שונות באותו צבע  –לבן. גם חוש השמיעה תופס תערובות שונות של גלי קול בתדירויות מגוונות כזמזום המכונה "רעש לבן". כדי שייתפסו כ"לבנים", על הרעש והצבע למלא שני תנאים: התערובת היוצרת אותם צריכה להשתרע על-פני כל הטווח האפשרי של הגירוי, ועוצמת הגירויים של כל רכיבי התערובת צריכה להיות זהה. האם אפשר להשתמש באותם עקרונות בתחום חוש הריח, כדי ליצור ריח לבן? שאלה זו מעולם לא נבדקה עד כה, בין היתר בגלל הקשיים הטכניים שבמחקר כזה, כמו, לדוגמה, יצירת חומרי ריח רבים בעלי עוצמה זהה.

תלמידת המחקר טלי וייס, מקבוצת המחקר של פרופ' נועם סובל במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, הובילה את המחקר בשאלה זו, יחד עם ד"ר קובי סניץ מאותה קבוצה. הם בחרו 86 חומרי ריח (המורכבים ממולקולה בודדת), אשר מייצגים את כל הטווח של עולם הריחות, ודיללו אותם לעוצמה זהה. לאחר מכן הכינו מחומרים אלה תערובות שונות, בעלות מספר מרכיבים משתנה, אשר מתפרסים על פני כל הטווח של עולם הריחות, וביקשו ממתנדבים להשוות בין זוגות של תערובות. הם גילו, כי ככל שהתערובות הכילו מספר רכיבים רב יותר, הן סווגו כדומות יותר – גם כשזוג התערובות לא הכיל כל רכיב משותף. תערובות שהכילו כ-30 חומרי ריח או יותר נתפסו על-ידי המתנדבים ככמעט זהות.

כדי להמשיך לחקור את התופעה יצרו המדענים תערובות ריח שונות, אותן כינו בשם חסר משמעות – "לורקס". לאחר שהנבדקים התרגלו לריח של אחת מתערובות ה"לורקס", הם נטו לכנות כך גם תערובות חדשות, אותן מעולם לא הריחו לפני כן, אך רק אם היו אלה תערובות שהכילו 30 חומרים או יותר, המתפרסים על-פני כל הטווח של עולם הריחות. כאשר התערובות הכילו 20 חומרים או פחות, הנבדקים לא התייחסו אליהן כאל "לורקס". ה"לורקס" – תערובת הריח הלבן – תוארה על-ידי הנבדקים כבעלת תכונות נייטרליות: לא בעלת ריח נעים, ולא בעלת ריח בלתי-נעים.

"הממצאים לא רק מרחיבים את מושג ה'לבן' אל מעבר לתחומים המוכרים של חוש הראייה וחוש השמיעה, ואינם מתמצים בהוספת חוש הריח לרשימת החושים בהם קיימת תופעה 'לבנה'. הם גם נוגעים לעקרונות הבסיסיים ביותר לפיהם פועל חוש הריח, ומערערים את התפיסות המקובלות לגביהם", אומר פרופ' סובל. בניגוד לתפיסה המקובלת, הרואה בחוש הריח "מכונה" לזיהוי מולקולות ריחניות, ממצאי המחקר מראים, כי המערכת מזהה ריח בכללותו, ולא חומרי ריח בודדים. גם התפיסה הקומבינטורית של חוש הריח, שזיהוי תערובות נעשה באמצעות הפעלת קומבינציות שונות של קולטנים, מחייבת כעת חשיבה מחודשת, שכן ממצאי המחקר "שמים גבול" לשיטה הקומבינטורית כאשר מדובר בתערובות ריח עם מספר גדול של חומרים.

במחקר השתתפו גם תלמידת המחקר עדי יבלונקה מקבוצתו של פרופ' סובל, וד"ר אלעד שניידמן מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע.

מידע נוסף אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע 08-934-3856