סיפורו של הר הלב

 

 

יזמי בנייה וסוכני נדל"ן אולי לא יאהבו את הקביעה הזאת, אבל בתנאים ובזמנים מסוימים, נכסי דלא ניידי עשויים להיות ניידים למדי. הקוראן אף מגדיל לעשות בעניין זה בסיפור הידוע על הר שקם מרבצו והלך לו למקום אחר, כדי לבקר את הנביא מוחמד. דבר דומה קרה לפני 50 מיליון שנה, באיזור שכיום עובר בו הגבול בין ויאומינג למונטנה. רכס הר שצלעו נמשכת לאורך כ-100 קילומטרים פשוט ניתק ממקומו המקורי ונדד למרחק 50 קילומטרים. הרכס ש"נסע לטייל", הידוע בשם "הר הלב", ריכז אליו תשומת לב של גיאולוגים וגיאו-פיסיקאים מכל העולם, שניסו לפענח את סיבת הגלישה היבשתית הגדולה ביותר הידועה על פני כדור-הארץ. ד"ר עינת אהרונוב מהמחלקה למדעי הסביבה במכון ויצמן למדע, שעבדה בשיתוף פעולה עם ד"ר מארק אנדרס מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, הציעה באחרונה הסבר לתופעה. מחקר זה תואר במאמר שפורסם בכתב-העת המדעי Geology.

 

ההסבר של ד"ר אהרונוב וד"ר אנדרס מתבסס על דיקים של לבה, שהם סדקים אנכיים מלאים לבה רותחת המוסעת מעלה מעומק כדור-הארץ. ב"הר הלב" חדרו דיקים כאלה חדרו דרך שכבת סלע גיר אל מאגרי מי התהום בעומק שלושה קילומטרים. הלבה הרותחת חיממה את המים, כך שנוצר לחץ אדיר שפעל בתוך ההר. המדענים פיתחו מודל מתמטי שאיפשר להם לחשב (על-פי מספר הדיקים הקיימים בהר, ומבניהם) את הטמפרטורות והלחצים שנוצרו. תוצאת החישוב הזה הראתה בבירור, שהחום והלחץ שנוצרו כתוצאה מחדירת הדיקים למאגרי מי התהום הפעילו את הכוח שהיה דרוש כדי להזיז את הר הלב ממקומו המקורי אל מקומו הנוכחי.