תרופה למכה

"תוך כדי הלימודים לתואר ראשון ברומניה שמעתי על  מכון ויצמן למדע כעל מקום בעל שם עולמי"

 

מדענים מתחומי הביולוגיה של התא, ביוכימיה, רובוטיקה, מחשבים, ומדע התרופות (פרמצבטיקה), מאכלסים כיום את מחלקת המחקר הבסיסי של חברת התרופות האמריקאית הגדולה MERCK. החברה ידועה בפיתוחן ובשיווקן של תרופות מתקדמות לטיפול באוסטיאופורוסיס, במיגרנות, בדלקות, בכאב, באסטמה ובאיידס. את המחלקה הקימה ומנהלת ד"ר ברטה סטרולוביצ'י, בוגרת מדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע. את עבודת הדוקטורט שלה השלימה בשנת 1980, במחלקה לחקר ההורמונים בהנחייתו של פרופ' אוריאל צור. 

 

את הצעד הראשון שלה בעולם המדע עשתה ברטה בארץ הולדתה, רומניה, שם קיבלה תואר ראשון בגנטיקה של האדם מאוניברסיטת "יאסי". "תוך כדי הלימודים לתואר ראשון ברומניה, שמעתי על מכון ויצמן למדע כעל מקום בעל שם עולמי. עקבתי אחר הפרסומים המדעיים שיצאו מהמכון, וחלמתי שיום אחד אוכל לבוא וללמוד בו", היא נזכרת. "ממש בתחילת הלימודים שלי התחלתי להתעניין באיתות ביוכימי שהתאים מקבלים באמצעות קולטנים המוצגים על קרומיהם, ואז גם שמעתי על המחקרים החלוציים ורבי החזון שביצעו המדענים במחלקה לחקר הורמונים במכון ויצמן, בניהולו של פרופ' יוחנן לינדנר. שוחחתי עם כמה מהחוקרים במחלקה, אוריאל צור, יורם סלומון, אלכס צפרירי ואחרים, והחלטתי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. פרופ' צור קיבל אותי כסטודנטית בקבוצתו. וכך הגעתי למכון. זה היה בשנת 1976. מדעני המחלקה עבדו אז על בקרה של הורמוני רבייה נקביים בשחלה ובבלוטת יותרת המוח, ותקפו את הנושא מכיוונים שונים. כך, כשכל המחקרים הללו חוברו יחד נוצרה תמונה שלמה וחדשנית. אני עבדתי בהנחייתו של פרופ' צור ובשיתוף עם מעבדתו של פרופ' אלכס צפרירי, וחקרתי את פעולתם של הורמוני בלוטת יותרת המוח ברמה מיקרוסקופית. העבודה הייתה מרתקת ומלהיבה מפני שתוצאות המחקר שביצענו בבעלי-חיים היו רלוונטיות והובילו ישירות ליישומים חשובים ונחוצים בתחום הקליני, כלומר, בטיפול בבני-אדם. לאורך כל תקופת העבודה שלי במעבדה עבדו אתנו רופאים מבתי חולים שונים (בעיקר מהדסה), שהתמחו ברפואת עיניים ,במחלות הקיבה והמעיים, ובמיילדות. זה היה עירוב נהדר של כשרונות, ומדענים מסורים שהונעו על ידי סקרנות שבערה בעצמותיהם. בכל שעה ובכל זמן, תמיד היו אנשים במעבדה: בבוקר, בערב, בלילה ובסופי שבוע. ההתרגשות מהתגליות והתוצאות שהשגנו הייתה כל כך מוחשית, ואפשר לומר שמאוד אהבתי את העבודה שלי. נוסף על העבודה המרתקת במעבדה, היו לנו הרבה סמינרים מעניינים שניתנו על ידי מדענים מחזית המחקר שהגיעו למכון מכל רחבי העולם לשנת שבתון או לתקופות קצרות יותר. 

 

"כשעבדתי במעבדה של פרופ' צור, התחלתי להתעניין ביישום המחקר הבסיסי שבו עסקתי, לצורך פיתוח וגילוי תרופות. הושפעתי מאוד מעבודתו של פרופ' צור שכללה מחקר מעמיק בתהליכי פעולתן של תרופות מסוימות על תאים ועל בעלי חיים, וכן משיתוף הפעולה הפורה עם הרופאים הרבים שעבדו איתנו במעבדה. 

 

"לאחר שסיימתי את עבודת הדוקטורט שלי במכון, הבנתי שכדי לקדם את הקריירה שלי בתחום הפיתוח והגילוי של תרופות חדשות לריפוי מחלות, עלי להעמיק את הידע שלי בביוכימיה ובביולוגיה מולקולרית. למרבה המזל קיבלתי מילגה למחקר בתר דוקטוריאלי אצל פרופ' רוברט ג. לפקוביץ' בבית-הספר לרפואה שבאוניברסיטת דיוק בדורהם שבקרולינה הצפונית. עבודה המחקר הפורייה שלי שם הניבה כמה פרסומים באיכות גבוהה שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים נחשבים, מה שבאופן טבעי הוביל אותי לקריירה משגשגת בתחום הגילוי והפיתוח של תרופות". 

 

בראשית המסלול התעשייתי שלה עבדה ברטה בחברת ההזנק הביוטכנולוגית "טולאריק", ולאחר מכן הצטרפה לחברה שבה היא עובדת עד היום, MERCK. 

 

המחלקה שאותה מנהלת ברטה בחברת MERCK מעורבת כמעט בכל פרויקט של החברה שמוביל בסופו של דבר לרישום של תרופה חדשה בסוכנות התרופות הפדרלית בארה"ב. "באמצעות שיטות חדשניות ביותר בתחום המיחשוב והרובוטיקה מזהים חוקרי המחלקה מרכיבים שבהם טמון פוטנציאל תרופתי נגד מטרות מולקולריות הגורמות למחלות מסוימות", מסבירה ברטה, "החומרים שאנחנו מזהים בתהליכי המחקר השונים שלנו מהווים נקודת מוצא למאמץ כימי רפואי שמוביל לייצור ראשוני של תרופה שניתן לייצר אותה בכמויות גדולות. 

 

"בראייה לאחור, אני מרגישה שתמיד רציתי להיות מדענית, תמיד התעניינתי בתהליכים שגורמים למחלות להתפתח. אבל בשונה מהרופאים, העניין שלי תמיד התמקד ברמה המולקולרית של המחלה ולאו דווקא בטיפול ישיר בחולה עצמו. העניין בתהליכים הללו החל כבר כשלמדתי בבית-ספר תיכון, התגבר כשלמדתי לתואר ראשון, והתעצם עוד יותר בזמן לימודי המחקר שלי במכון ויצמן למדע, כשיכולתי לעסוק ישירות בנושאים שעניינו אותי ברמה הגבוהה ביותר".