האיש שלא חדל לשאול

 

פרופסור שלמה אלכסנדר מהמחלקה לפיסיקה כימית נספה באחרונה בתאונת דרכים. הוא הניח אחריו אשה (אסתר), שלושה ילדים(מיכל, ניצה ואמיר), ושבעה נכדים. הוא היה פרופסור ומרצה בקולג' דה פרנס, חבר האקדמיה האירופית למדעים, חבר האקדמיה הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל בפיסיקה לשנת 1993. פרופ' זאב לוז אומר לזכרו: "עם מותו של שלמה אבד לישראל ולקהילת המדע העולמית אחד מבכירי הפיסיקאים בדורנו. הוא התפרסם בעיקר כתאורטיקאי בתחום הפיסיקה של החומר המעובה, אולם למעשה, התחיל את הקריירה המדעית שלו כניסיונאי, ושמר על קשר הדוק עם עמיתיו הניסיונאים, בכל תקופת עבודתו. במסגרת עבודת הדוקטורט שלו במכון ויצמן למדע, בנה יחד עם מנחהו, פרופ' שאול מייבום, ספקטרומטר לתהודה מגנטית גרעינית ( NMR ) שהיה בזמנו מהמשוכללים בעולם (שיטה זו מהווה את הבסיס לשיטת הדימות המתקדמת MRI ) הישג זה היה פריצת דרך טכנולוגית בקנה מידה בין-לאומי, במיוחד בישראל חסרת התשתית הטכנולוגית של אמצע שנות החמישים, שהייתה טרודה בקליטת גלי עלייה ובפתרון בעיות כלכליות ובטחוניות עצומות. באמצעות ספקטרומטר זה חקר את מבנה ספקטרום ה- NMR של נוזלים ופיתח שיטות לחקר קצב ריאקציות כימיות. 

 

"את השתלמותו הבתר-דוקטוריאלית עשה במעבדות "בל" בארה"ב, שם עבד עם חתן פרס נובל פיל אנדרסון על תכונות מגנטיות של מתכות וכן עשה עבודה ניסיונית בתחום מוליכי העל. בתחילת שנות הששים חזר למכון והקים מעבדה ניסיונית בתחום התהודה הקוודרופולית-גרעינית. בשיטה זו חקר, יחד עם תלמידיו, תכונות דינמיות של מוצקים, וכן מעברי פאזה בין צורות גבישיות שונות. לאחר מותו של פרופ' יואל רקח עבר שלמה לאוניברסיטה העברית. שם נתן תנופה לפעילות עיונית בחקר החומר המעובה. הוא המשיך לעסוק בשטח זה גם לאחר שחזר למכון בשנת 1989וגם לאחר פרישתו בשנת 1995. הוא עסק כמעט בכל נושא אפשרי בחקר החומר המעובה: מתכות, חצאי מוליכים ומוליכי על. הוא עסק בסיווגם של הקוואזי-גבישים ובניבוי מבנים אפשריים של חומרים אלה. אולם בעיקר התרכז בחקר חומרים לא מסודרים כמו פולימרים, גבישים נוזליים, זכוכיות ועוד. למטרה זו פיתח שיטות המבוססות על מתמטיקה של פרקטלים. באחרונה הצליח לנסח תורות כלליות של חומרים לא מסודרים המסבירות את תכונותיהם הפיסיקליות הבסיסיות. את העבודה הזאת הספיק לסכם בכרך שלם של כתב העת היוקרתי Physics Report. 

 

"שלמה עסק בנושאים רבים ומגוונים, ובכולם הטביע את חותמו, חידש והניח יסודות לתחומי מחקר חדשים. משרדו וביתו היו מקום עלייה לרגל של תלמידים וחוקרים שבאו לשאול בעצתו, לשאוב מידיעותיו ולשתף אתו פעולה. הוא ניחן באינטואיציה בלתי רגילה וביכולת עבודה שקשה היה להדביק. "שלמה נותר צעיר ברוחו, סקרן, שואל שאלות וחסר יראה מדעת הקהילה המדעית והרחבה. האומץ האינטלקטואלי שלו וחירות מחשבתו הם דוגמה ומופת. 

 

על אף מעמדו הבכיר, לא נפל בפח של חשיבות עצמית או חשש לכבודו. מעולם לא התנשא והתייחס לצעיר הסטודנטים באותה מידה של רצינות ואהדה שבהן התייחס אל חוקרים בכירים. שלמה היה חבר מסור ואיש משפחה למופת. הוא ייחסר למשפחתו, לידידיו הרבים בארץ ובעולם ולקהילת המדע בעולם"