מרוסיה באהבה

 

 

בשנת 1970 הגיעה סטודנטית צעירה למעבדתו של פרופ' אלכס גירשוביץ ב"עיר המדע" הרוסית אקדמגורדוק, ליד נובוסיבירסק שבסיביר. זו היתה אלנה בוצ'קרבה. "בשנת 1976 התחתנו", אומר פרופ' גירשוביץ. בשנת 1992 עלו השניים עם ילדיהם לישראל והצטרפו למכון ויצמן למדע. כיום נמנה פרופ' גירשוביץ עם סגל המחלקה לביולוגיה כימית. אלנה ממשיכה - זה 27 שנים - להיות שותפתו למחקר.

 

גם ד"ר אלנה בוצ'קרבה זוכרת את היום הראשון שבו פסעה אל תוך מעבדתו של פרופ' גירשוביץ. "כשראיתי אותו לראשונה", היא נזכרת, "אמרתי לעצמי 'זה מדען אמיתי!'".

 

הזוג דוגל ב"מדע קודם, חיים אישיים אחר-כך." ועם זאת, מבחינתם, אין קו מפריד ברור בין שני תחומי החיים האלה. את המדע הם לוקחים אתם הביתה ודנים בו, למשל, בעת ארוחת הבוקר.

 

פריצת הדרך המדעית של בני הזוג גירשוביץ התחוללה בשנת 1987, בהיותם עדיין ברוסיה. באותה עת הם היו חלוצים בפיתוח תחום מחקר חדש בביולוגיה מולקולרית ובביולוגיה של התא. הם זיהו קבוצה ייחודית של חלבונים, הקרויים "שפרונים", המשמשים מעין "בני לוויה" ו"מפקחים" על תהליך בנייתם ועיצובם של חלבונים אחרים, דבר שמשפיע על תפקודיהם ויעילותם של החלבונים האלה. כאשר חלבונים נבנים במבנה לא נכון, עלול הדבר להביא למות התא. כיום ממשיכים בני הזוג לחקור את תכונותיהם ואת תפקידיהם הייחודיים של "שפרונים" שונים.

 

כיצד השפיעה העלייה לישראל על עבודתם המדעית של השניים? "ליהודים ברוסיה, ישראל תמיד היתה חלום," אומר פרופ' גירשוביץ, "ומבחינתנו, העלייה לישראל היתה ההחלטה הטובה ביותר שהחלטנו אי-פעם".