הדקו את החגורות, הביולוגיה ממריאה

 

 

מדעי החיים, היום, זה לא מה שהיה פעם. אבל זה עוד שום דבר לעומת ההבדלים בין מדעי החיים הדינאמיים של היום לבין דמותם הדינאמית עוד יותר בעתיד. חוקרי מדעי החיים משולים כיום למי שעולים לחללית שיעד הטיסה שלה עדיין אינו ידוע, אם כי ברור שהוא יהיה מפתיע ומרגש מאוד. לפני מדעני המכון ניצבת שאלה נוספת: כיצד לנווט את מחקריהם כך, שעל אף העובדה שמטבע הדברים, מבחינה כמותית, תרומתם לתנופת המחקר העולמית תימהל בכמויות אדירות של מחקרים, בכל זאת תהיה להם השפעה וחשיבות מיוחדת וראשונה במעלה, כפי שהיה עד כה.

 

כדי למצוא תשובה לשאלה הזאת, קיימו מדעני שתי הפקולטות למדעי החיים במכון יום עיון מיוחד ביוזמתם של דיקני שתי הפקולטות, פרופ' ידין דודאי ופרופ' מאיר וילצ'ק. ביום זה, שהתקיים ב-24 במארס, נבחנו רעיונות והצעות לניווט דרכם של מחקרי מדעי החיים במכון בשנים הקרובות. למעשה, לא מדובר בשאלה אחת, אלא בצרור של שאלות "גדולות", שכל אחת מהן נדונה במסגרת צוות חשיבה מיוחד.

 

במהלך החודשים פברואר-מארס התכנסו הצוותים לדיונים פעמים אחדות, וביום העיון עצמו, שכותרתו היתה "מדעי החיים אל המאה ה-21", ניסחו את המלצותיהם והציגו אותן לפני קהילת חוקרי מדעי החיים במכון, מדענים, בתר-דוקטורנטים ותלמידי מחקר.

 

צוות אחד, בראשותו של פרופ' דורון לנצט, דן בהתפתחויות הצפויות ובתחומי המחקר האפשריים עם השלמתו הצפויה של פרויקט פיענוח גנום האדם. צוות שני, בראשותו של פרופ' מנחם רובינשטיין, דן בטכנולוגיות מחקר חדישות שבשנים הקרובות יהיה הכרח לרוכשן כדי לאפשר למדעני המכון להמשיך ולפעול בחזית המחקר העולמית. צוות שלישי, בראשותו של פרופ' סטיב ויינר, דן בעתידה של הביולוגיה הקלאסית, המתמקדת בין השאר בבעלי-חיים כאורגניזמים שלמים בסביבתם הטבעית (תחום שבשנים האחרונות נראה היה שכמעט נשכח, כתוצאה מ"צלילתם" של הביולוגים לעומק המנגנונים התאיים והמולקולריים).

 

צוות רביעי, בראשותו של פרופ' ידין דודאי, דן בהתפתחויות הקונספטואליות והמתודולוגיות הצפויות במדעי החיים עם המעבר ממחקר ותיאוריה, העוסקים בעיקר במשתנים בדידים, לטיפול במערכות רבות-איברים וברשתות רבות-מרכיבים. מעבר זה עושה את מדעי החיים למדע כמותי יותר, דבר שמחייב פיתוח "שפה חדשה" שתהיה מיוחדת לביולוגיה החדשה.

 

צוות חמישי, בראשותו של פרופ' שמואל שאלתיאל, דן בשינויים המתחוללים בדרכי החשיבה המדעית, ובהשפעתם על דרכי ההכשרה של מדעני העתיד. צוות שישי, בראשותו של פרופ' לורנס שטיינמן, דן בצורך ובדרכים הנכונות לשילוב ולשיתוף פעולה בין עולם המחקר הבסיסי לבין עולם הרפואה המעשית. בין היתר עלו בצוות זה אפשרויות לפיתוחם של בתי מרפא וירטואליים ברחבי הרשת האלקטרונית, שבהם יוכלו חוקרים ממכוני מחקר להיפגש ולהחליף ידע ודעות עם רופאים הממוקדים בחיפוש פתרונות לבעיות אמיתיות. בין היתר, במפגשים אלה יציגו הרופאים לחוקרים "דרישות" ו"ביקושים" אמיתיים מהשטח.

 

צוות שביעי, בראשותו של פרופ' מישל רבל, דן בדרכים הראויות לקיום הקשר שבין מדעני המכון לבין עולם היישומים התעשייתיים, ובמיוחד בתעשיות הביוטכנולוגיה ובתעשיית התרופות. הצוות השמיני, בראשותו של פרופ' עמירם גרינולד, דן בהתפתחות הצפויה בחקר המוח ובמגמה המורגשת כבר כיום של שילוב ושיתוף פעולה בין חוקרי המוח לבין עמיתיהם מתחומי מחקר אחרים, כגון מתמטיקה, מדעי המחשב ופיסיקה. בהצגת "נייר העמדה" של צוות זה השתתף גם פרופ' מנחם סגל. מעבר לחידושים הפרטניים ולתחזיות המרתקות באשר לעתידם של תחומי המחקר השונים, נישא בחללו של אולם אבנר, בסופו של היום, מסר ברור אחד: הדקו את החגורות, אנו מצויים בעיצומה של מהפכה מדעית אמיתית.