יש משהו חיובי בתסכול

 

 

בסוף כיתה יו"ד סיימה הדס ענבר את בחינות הבגרות במתמטיקה – במסגרת תוכנית מצטיינים של אוניברסיטת בר אילן, וחיפשה מה לעשות בזמן הרב שהתפנה. הבחירה שלה להשקיע בלימודי כימיה הובילה אותה רחוק, ביותר ממובן אחד: באחרונה חזרה הדס ממחנה קיץ יוקרתי של המרכז למצוינות בחינוך שבמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). הרצאתה המסכמת נבחרה שם כאחת מחמש ההרצאות הטובות של משתתפי המחנה – כולם תלמידי תיכון מצטיינים במדעים. "הדס הוכיחה כשרון אקדמי יוצא דופן, והפגינה הבנה עמוקה של פרויקט המחקר שלה", ציינה מנהלת המרכז. "יכולת התפיסה שלה תועיל לה מאוד בפיתוח קריירה מדעית". עבודת המחקר שלה הוגשה באחרונה לפרסום בכתב העת המדעי Langmuir.

 

מחנה המדע הבין-לאומי – בו השתתפו כ-80 בני נוער מצטיינים בתחומי המדעים, ההנדסה, הטכנולוגיה והמתמטיקה – חשף אותה לתחומי מחקר חדשים, לשיטות מחקר חדשות, וגם לקבוצת נערים ונערות בני גילה המתעניינים גם הם במדע. "גיליתי שהאינטראקציה החברתית היא חלק מהמדע", היא אומרת, "שיש חשיבות גדולה לתקשורת, לשיתופי פעולה, להצגת הדברים". מסיבה זאת, בין היתר, היא משתדלת לא להזניח קשרים חברתיים ופעילויות לא-מדעיות, כמו, לדוגמה, ריצות שדה וטיפוס.

 

הדס מספרת, כי הבחירה שלה בכימיה נבעה מרצון להיחשף לתחומי מחקר חדשים, מוחשיים וניסיוניים יותר מאלה שהכירה, וגם מהתעניינות בחומר ובהרכבו. על אף שמדענים ישראליים זכו בפרס נובל בכימיה, התחום אינו זוכה לדעתה לחשיפה לה הוא ראוי. היא מעדיפה אתגרים אישיים ולמידה עצמאית – וכך החלה ללמוד בעצמה כימיה ונרשמה לכימיאדה – תחרות ארצית בכימיה המתקיימת בטכניון, בה זכתה במקום השני. במקביל הצטרפה ביוזמתה לתוכנית "חומר רך ומבולגן" – תוכנית רב-תחומית במדעי החומרים המשלבת כימיה ופיסיקה, ונלמדת במסגרת בית-הספר למדע עכשווי במכון דוידסון לחינוך מדעי. בימים אלה היא בשלבי הסיום של עבודת גמר בקבוצתו של פרופ' ישראל רובינשטיין, שם היא חוקרת שיטות אופטימיזציה לייצור ננו-חלקיקים.

 

"לא ידעתי הרבה על התחום, אבל התעניינתי בננו-טכנולוגיה, ורציתי להבין מה מתרחש ברמות האלה", מספרת הדס, "זה נושא מעניין ועכשווי שלא נחשפתי אליו בבית הספר – אלא לקחתי אותו כפרויקט אישי". וכך, התקופה הראשונה הוקדשה להשלמה מאומצת של חומר תיאורטי, בעיקר מתוך קריאת מאמרים, "מיומנות ששירתה אותי היטב במחנה ב-MIT", היא מציינת. לאחר מכן ניגשה לעבודה המעשית, בהנחייתם המסורה של עמית המחקר ד"ר אלכסנדר וסקביץ ותלמיד המחקר אלכסנדר טסלר. "למדתי גם איך לעבוד לבד – כי חלק מהניסויים והניתוח עשיתי בעצמי, וגם איך עובדים בצוות. ההנחיה הייתה צמודה, קבלת ההחלטות והסקת המסקנות התנהלו בהתייעצות עם המדריכים, והייתי שותפה מלאה לכל התהליך". הדס התקבלה כשותפה מלאה גם על-ידי קבוצת המחקר, והקפידה לקחת חלק פעיל בחיי הקבוצה והמחלקה: ישיבות, סמינרים, הרצאות ואירועים.

 

ומה לגבי העתיד? הדס מקווה להמשיך במסלול מחקרי, ומוצאת יופי ועניין בעיקר במחקר בסיסי. הקשיים אינם מרתיעים אותה – להיפך. "אני חושבת שיש משהו חיובי בתסכול; הדברים הקלים יותר אינם מעניינים. זה מסלול שאי-אפשר להשתעמם בו – תמיד ישנן האפשרות להתקדם והעצמאות לבחור".