דברים שלא ידענו על איינשטיין

 

 

אם יש דמות אשר מייצגת את המאה ה-20, זוהי, ללא ספק, דמותו של אלברט איינשטיין. קלסתרו האופייני התקבע כאייקון שמשמעותו "תבונה". כך נראים אנשים חכמים. מיליוני מילים נכתבו עליו. ספרים שונים עשו שימוש בסיפור חייו, ברעיונותיו המדעיים, באימרות השפר שלו. דומה ש"המקרה של אלברט איינשטיין" נדון בהרחבה מרבית ונטחן עד דק. מה עוד נותר לומר עליו שלא נאמר? מה יש לדעת שאינו רשום בפרטי פרטים בספרי הלימוד?

 

וולטר אייזקסון, העורך לשעבר של מגזין "טיים" והמנהל לשעבר של רשת CNN, מוכיח שאחרי ככלות הכל, תחקיר טוב יכול להעלות מידע חדש, וגם הקופסאות הסגורות ביותר יכולות להיפתח ולחשוף הפתעות. הנה, למשל, כמה דברים שלא ידענו על איינשטיין:

 

האיש שחשף אותו לעולם המדע היה סטודנט יהודי לרפואה, שהוריו של אלברט הנער אירחו בביתם במינכן, כחלק מהמסורת היהודית של הזמנת אורחים עניים לארוחת השבת. שמו של הסטודנט היה מקס תלמוד (לימים שינה את שמו לתלמי). תלמוד הביא לאלברט בן העשר ספרי מדע, ובהם סדרת ספרים מאוירים בשם "מדעי הטבע לעם", מאת אהרון ברנשטיין, שהדגיש (בסוף המאה ה-19) את קשרי הגומלין בין פיסיקה למדעי החיים.

 

בביקורו הראשון בארה"ב, בלוויית חיים ויצמן, עסק איינשטיין בעיקר בגיוס כספים למען היישוב העברי המתחדש בארץ-ישראל, אבל, כמובן, נפגש עם מדענים ונשא הרצאות מדעיות. אוניברסיטאות רבות התכבדו בהרצאותיו, למעט הרווארד, שהזמינה אותו לבקר, אך לא הניחה לו להרצות. איינשטיין גם לא הצליח לתקשר עם נשיא הרווארד, שהתעקש לדבר אליו צרפתית. יש האומרים שהקלת הראש הזאת של הרווארד באיינשטיין נבעה מפעילות של קבוצה ציונית מתחרה לזו של ויצמן, בראשותו של לואיס ברנדייס, היהודי הראשון שהתמנה לשופט בית-המשפט העליון בארה"ב.

 

בביקורו היחיד בארץ-ישראל ביקשה אשתו השנייה, אלזה, להימנע מלהשתתף בטקסים הרשמיים הרבים שהתקיימו לכבודו. הרשמיות והטקסיות הבריטית העיקה עליה. "כשבעלי מפר את כללי החברה", אמרה, "כולם אומרים שזה בגלל הגאונות שלו. אבל במקרה שלי מייחסים את זה לחוסר תרבות".

 

הניסיון להעניק לאיינשטיין פרס נובל בפיסיקה בשנת 1920 נכשל כאשר ראש ועדת הפרס הגיש דו"ח פנימי שהתבסס על ביקורות אנטישמיות. שנה לאחר מכן הטילה ועדת הפרס את מלאכת כתיבת הדו"ח על תורת היחסות על אלוואר גולסטרנד, רופא עיניים שזכה בפרס נובל כעשר שנים לפני כן. רופא העיניים הגיש דו"ח בן 50 עמודים שכלל ביקורת חריפה על תורת היחסות, ובו קבע, בין היתר, שכיפוף האור אינו הוכחה לנכונות תורת היחסות, שהתוצאות חסרות תוקף ניסויי, ושאפילו אם יש להן תוקף, עדיין יש דרכים אחרות להסביר את התופעה.

 

מלבד אשתו הראשונה ואם שלושת ילדיו, מלבה מאריץ', ואשתו השנייה, אלזה, התרועע איינשטיין עם נשים רבות. מיד לאחר שהתחתן עם אלזה, התאהב במזכירה שלו, בטי נוימן. כששהה בבית הקיץ שלו ליד ברלין, ביקרו אותו ידידות רבות, בזו אחר זו. במקרה אחד, לפחות, פתחה אשתו במריבה, וכעונש סירבה לתת לו דמי כיס.

 

כדי לסייע למאמץ המלחמתי האמריקאי במלחמת העולם השנייה, הוא הציע במכירה פומבית את כתב היד של המאמר שבו תיאר את תורת היחסות הפרטית. מכיוון שאת כתב היד המקורי השליך לפח, הוא נאלץ לשבת ולכתוב את המאמר מחדש. העותק הזה נמכר ב-11.5 מיליון דולר (לפי נתוני האינפלציה בלבד, שוויו כיום לפחות כפול מהסכום הזה).

 

ביום מותו של איינשטיין הכיל התיק שנשא את שמו בארכיון הבולשת, ה- , 1,427 מסמכים שאוחסנו ב-14 ארגזים שעליהם הוטבעה החותמת "סודי". כל המסמכים האלה היו חסרי חשיבות, והפרט המעניין היחיד נעדר מהתיק: לימים התברר, שאיינשטיין אכן התרועע עם מרגלת סובייטית מבלי שהוא עצמו ידע זאת. אבל גם ל-FBI לא היה על כך שמץ מושג.

 

איינשטיין דרש שגופתו תישרף ושאפרו יפוזר, כדי שמנוחתו לא תופרע על-ידי סקרנים. אבל הפתולוג של בית-החולים של פרינסטון, תומאס הארווי, הסיר את מוחו והכניסו לצנצנת שימור. למחרת הלך בנו של הארווי לבית-הספר המקומי. המורה סיפר להם על מותו של איינשטיין. "אני יודע", אמר הילד. "המוח שלו אצל אבא שלי".

 

אלה רק דוגמאות מתוך הסיפור המלא והמקיף על חייו של האיש ששינה את תפיסת העולם שלנו, שלימד אותנו על היקום, אבל היה נאיבי מכדי להבין את נבכי הנפש האנושית. מרתק להיווכח שוב בפער הבלתי-נתפס בין הגאונות של איינשטיין כפיסיקאי ומתמטיקאי לבין הנאיביות והפשטנות של אמונותיו הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות. מצד אחד זה אולי מאכזב. עוד מאמץ אחד קטן, והיינו מגיעים לשלמות. מצד שני, זה אולי מנחם. אם אפילו איינשטיין לא היה מושלם, אפשר לסכם ולומר שאיש אינו מושלם.

 

האנדרטה, מעשה ידי הפסל רוברט ברקס, ממוקמת בחצר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות-הברית שבשדרת החוקה בעיר וושינגטון הבירה. היא נבנתה לרגל מלאת 100 שנים להולדתו, ונחנכה ב-22 באפריל 1979. משקלו של הפסל העשוי ברונזה הוא כ-4 טונות, ואילו היה עומד היה מגיע לגובה של יותר מ-7 מטרים.

 

האנדרטה כוללת משטח גרניט מוגבה מעגלי, שקוטרו 8.5 מטרים ובו מוטבעים 2,700 סימני מתכת המסמלים גרמי שמיים ובהם השמש, הירח, כוכבי- לכת, ארבעה אסטרואידים, 10 גלקסיות, 10 קוואזרים וכוכבים רבים, כפי שהיה מיקומם בשמי חצי הכדור הצפוני ביום חנוכת האנדרטה.

 

על בלוק הנייר שבידי איינשטיין חרוטות משוואת האפקט הפוטואלקטרי, משוואת תורת היחסות הכללית ומשוואת שוויון האנרגיה והחומר. סביב הספסל חקוקים ציטוטים מפורסמים של איינשטיין, ובהם, לדוגמה: "הזכות לחפש את האמת משמעה גם חובה; החובה שלא להסתיר חלק כלשהו ממה שהתגלה". העתק של הפסל נמצא בכיכר המרכזית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בירושלים.