ספרים

01.12.2011

Share

הכל זורם

 

הכל זורם

Fluid Mechanics
גרגורי פלקוביץ'
הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה
180 עמודים
 
הרקליטוס מאפסוס (שחי בסוף המאה השישית לפנה"ס ותחילת המאה החמישית לפנה"ס), נודע באמירתו: הכל זורם. לפי תפיסתו, השיטה של הקשת היקשים לוגיים נדונה לכישלון, שכן העולם משתנה תדיר, ומה שהיה נכון אתמול, בתנאים מסוימים, שוב לא יהיה נכון מחר, לכשישתנו התנאים. זו תפיסה שמסבכת את החיים, כמובן, אבל היא מתיישבת היטב עם האתגרים העומדים לפני פיסיקאים החוקרים תהליכי זרימה. הספר הזה, שכתב פרופ' גרגורי פלקוביץ מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע, מציע קורס בסיסי לפיסיקאים בתחום זה.
 
הספר מציג את רעיונות היסוד של מכניקת נוזלים זורמים, תוך שימוש בדוגמאות מחיי היום-יום, החל ממכשירי עבודה במטבח, וכלה בתופעות של חוסר יציבות בעננים. בהמשך מובאות דרכים ליישום שיטות החישוב והמחקר שפותחו בתחום זה במערכות אחרות בעלות מספר רב של דרגות חופש.
 
הספר מכוון לסטודנטים, בהנחה שהם בעלי ידע מוקדם בתחום. הוא מכיל 32 תרגילים שונים, עם פתרונות מפורטים. בנוסף מפעיל המחבר אתר אינטרנט שבו אפשר לשאול שאלות – ולקבל תשובות.
 
 
חיי הנצח של הנרייטה לאקס

חיים אחרי המוות

חיי הנצח של הנרייטה לאקס
רבקה סקלוט
תרגום: נעמי כרמל
כנרת זמורה ביתן
514 עמודים
 
"מה אפשר לומר על אשה בת 52 שמתה? היא הייתה יפהפייה. ומבריקה. שהיא אהבה את מוצארט ואת באך. ואת הביטלס. ואותי". המשפט הזה, הפותח את רב-המכר של אריך סגל, "סיפור אהבה", מתאים-לא-מתאים להנרייטה לאקס. היא מתה בצעירותה, מסרטן, הייתה יפהפיה ואופטימית. טעמה המוסיקלי קרוב לוודאי היה שונה מזה של גיבורת הרומן שכתב הפרופסור מאוניברסיטת ייל. אבל שלא כמו ג'ניפר קאוולרי, הדמות הבדויה שלא שרדה את הסרטן, הנרייטה לאקס, האשה בשר-ודם זכתה לחיי נצח, או, לפחות, לסוג מסוים של חיי נצח: תאי גופה מתרבים ומשתכפלים עד עצם היום הזה, ולמעשה הם אחד מכלי המחקר הבסיסיים ביותר בחקר מדעי החיים והביו-רפואה.
 
לאקס הייתה אשה שחורה, אמריקאית, ענייה, שמתה החודש לפני 06 שנה, במרילנד, ארה"ב. במהלך הטיפולים שעברה, בניסיון להתגבר על סרטן צוואר הרחם שבו חלתה, הוסרו מגופה, ללא ידיעתה, תאים. תאים אלה הפכו ל"שורת התאים" הראשונה, ואולי הידועה והמפורסמת ביותר בעולם. התאים האלה, הקרויים על-פי ראשי התיבות של שמה, תאי HeLa, מילאו תפקיד מפתח במהפכה הרפואית והביוטכנולוגית שמתחולל כאן, עדיין, מאז המחצית השנייה של המאה ה-20. הם "השתתפו" בפיתוח תרכיב החיסון לפוליו, שיטות לטיפול בסרטן, במחלות נגיפיות, הנדסה גנטית, הפריה חוץ גופית, ועוד.
 
תאי HeLa מתרבים ללא הרף בצלוחיות פטרי באלפי מעבדות, משמרים את המטען הגנטי של הנרייטה, ואגב כך מעלים את השאלה: האם לאדם, שהוא אדון לעצמו, יש בעלות מוחלטת על החומר הגנטי האצור בתאי גופו? האם הוא רשאי להרוס את החומר הזה, או למכור אותו לכל המרבה במחיר? ואם יש לו זכות כזאת, האם מתלוות אליה גם חובות? מה משמעותו המודרנית של הביטוי "עצמו ובשרו"?
 
הנרייטה לאקס חיה ומתה בתחתית שרשרת המזון של החברה האמריקאית, וגם בני משפחתה לא הצליחו להגיע אפילו לעמדה שבה אפשר לשאול את השאלות האלה. האם המטרות החיוביות שלשמן משמשים תאי HeLa מצדיקות, או לפחות מתרצות, את נישולם מהזכויות של אדם על החומר הגנטי שלו? הכרעה בשאלה הזאת תשליך, כמובן, גם על משפחתה של הנרייטה לאקס. ובינתיים, בספר שהיא מפרסמת על "חיי הנצח של הנרייטה לאקס", מביאה המחברת, רבקה סקלוט, מונולוג מטלטל של דברה, בתה של הנרייטה לאקס, שהייתה פעוטה בעת שאמה מתה מסרטן, וכיום מתקשה לכלכל את בניה ובנותיה, נכדיה ונכדותיה של הנרייטה לאקס:
 
"כשאנשים שואלים - ונדמה לי שאנשים תמיד שואלים ואני לא יכולה להיפטר מזה - אני אומרת, כן, זה נכון, השם של אמא שלי הנרייטה לאקס, הא מתה ב-1591, ג'ון הופקין לקח ת'תאים שלה והתאים שלה עדיין חיים היום, עדיין מתרבים, עדיין גדלים ומתפשטים אם אתה לא מקפיא אותם. המדע קורא לה HeLa, והיא נמצאת בכל העולם, בכל המוסדות הרפואיים, בכל המחשבים ובאינטרנט ובכל מקום.
 
"כשאני הולכת לרופא לבדיקות התקופתיות שלי אני תמיד אומרת שאמא שלי הייתה HeLa. הם כולם מתרגשים ואומרים לי דברים כמו שהתאים שלה עזרו להכין ת'תרופות שאני לוקחת נגד לחץ דם ודיכאון ושכל הדברים החשובים האלה במדע קרו בגללה.
 
"אבל הם אף פעם לא מסבירים שום דבר ורק אומרים, כן, כן, אמא שלך הייתה על הירח, כן, היא הייתה פצצה גרעינית ועשתה חיסון נגד שיתוק ילדים. אני ממש לא יודעת איך היא עשתה את כל זה, אבל אני חושבת שאני שמחה שהיא עשתה את זה, למה שזה אומר שהיא עזרה להמון אנשים. אני חושבת שהיא הייתה מרוצה מזה.
 
"אבל אני תמיד חושבת שזה מוזר, שאם אמא שלנו עשתה כל כך הרבה בשביל הרפואה, למה למשפחה שלה אין כסף ללכת לרופאים? זה לא נראה לי הגיוני. אנשים התעשרו מאמא שלי בלי שאנחנו אפילו ידענו שהם לקחו ת'תאים שלה,ועכשיו אנחנו לא מקבלים סנט אחד. זה כל כך הרגיז אותי שנהייתי חולה מזה והייתי צריכה לקחת כדורים. אבל אין לי יותר כוח להילחם. אני רק רוצה לדעת מי הייתה האמא שלי".
 

רעיונות מחפשים משמעות

גדל, אשר, באך: גביש בן אלמוות
פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול
דאגלס ריצ'רד הופשטטר
תרגום: טל כהן וירדן ניר-בוכבינדר
הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר
900 עמודים
 
מה הקשר בין המוסיקה של יוהן סבסטיאן באך, ציוריו של מוריץ אֶשֶר, והתובנות שהשיג קורט גֶדֶל בלוגיקה מתמטית (ובראשן משפט אי-השלמות: "כל מערכת פורמלית חזקה אינה שלמה")? מה בינם לבין התהליכים שבבסיס פעולתו של התא החי? דאגלס הופשטטר, פרופסור למדעי החשיבה באוניברסיטת אינדיאנה, ארה"ב, קושר את שלושת אלה בקשר שדן בשאלות הגדולות: כיצד צומחת משמעות מיסודות חסרי-משמעות, ותודעה מִרכיבים שאינם מודעים? מה עומד ביסוד המחשבה האנושית? האם יוכלו מחשבים לחקות אותה, ואם כן – כיצד? ומתי?
 
לא קל להיות בן או בת לאנשים שמשנים את ההיסטוריה, או זוכים בהכרה בין-לאומית נרחבת, המתבטאת, למשל, בפרס נובל. דאגלס הופשטטר התבטא לא אחת בעניין זה, כבעל ניסיון, בהיותו בנו של רוברט הופשטטר, חתן פרס נובל בפיסיקה לשנת 1691 (יחד עם רודולף מוסבאואר, על עבודתם בתחום פיזור אלקטרונים מגרעיני אטומים וחקר מבנה הנוקליאונים). לפי עדותו שלו, הוא כתב את הספר הזה כשהיה בשלבי חיפוש עצמי, אחרי שסיים דוקטורט בפיסיקה.
 
הספר זכה במרוצת השנים לקהל מעריצים רב-תחומי: אנשי היי טק, מוסיקאים, מדענים, אמנים ופילוסופים. אין זה ספר עיון קלאסי; הוא כתוב במעין דו-שיח עם הקורא, מתגרה ומאתגר אותו בחידות ובמסרים מוכמנים. כל פרק בו נפתח בדיאלוג שנון ומשעשע בין דמויות המסמלות רעיונות והשקפות מדעיות-פילוסופיות. מככבים, למשל: אכילס והצב – מפרדוקס זנון, שרדלו – יציר תוכנה צעיר מבריק ובן-האדם החדש שפיתח, "ד"ר טוני גורי", ועוד.
 
"גדל, אשר, באך" זיכה את מחברו בפרס פוליצר ובפרס American Book Award בקטגוריית ספרי מדע. מלאכת התרגום של הספר לעברית נחשבה במשך שנים למשימה בלתי-אפשרית. אבל ד"ר טל כהן (63, מנהל צוות פיתוח בגוגל ישראל), וירדן ניר-בוכבינדר (83, חוקר במעבדות IBM ישראל), החליטו להיענות לאתגר. הם עסקו במלאכת התרגום, לסירוגין עם עיסוקיהם האחרים, במשך 61 שנים.
 
על החוויה המתמשכת שבהתמודדות עם האתגר, הם אומרים: "מעצם טבעם, משחקי המילים שבספר קשורים באופן הדוק לשפה אשר בה הם כתובים. לכן, כמעט כל מי שקורא את 'גדל, אשר, באך' בשפת המקור מגיע למסקנה כי הספר פשוט לא ניתן לתרגום. כל חידת-משחק-מילים לקורא הופכת לחידה קשה לאין ערוך למתרגם. ויתרה מזאת, לחידות אלה לא מובטח שיש פתרון. 'גדל, אשר, באך' מחייב, לפיכך, סוג אחר של מיומנות תרגום, בהשוואה למלאכת תרגומם של ספרי פרוזה, ספרי עיון 'רגילים', וגם, במקרים מסוימים, שירה.
 
"באופן ייחודי אולי לספר זה, נדרשנו לפעמים ליצירתיות בהגדרת המשימה - לעתים קרובות מה שהיינו צריכים לתרגם לא היה אוסף מילים מסוים, וגם לא רעיון מופשט מסוים, אלא מבנה רעיוני השזור במבנה מילולי, שלעתים ניתנים למימוש באמצעות משפטים שתוכנם שונה לחלוטין. ואם פיענוח משחק מילים יצירתי מעניק סיפוק לקורא, קל וחומר שמציאת מקבילה מוצלחת בשפתנו, במידה שהצלחנו בכך, העניקה לנו עונג וסיפוק. האידיאל שעמד לנגד עינינו הוצג על-ידי הופשטטר עצמו בספר מאוחר יותר שלו, העוסק בתרגום: 'הספר צריך להיקרא כאילו נכתב במקור בעברית, ולגרום לקורא לחשוב כי אין שום סיכוי לתרגם אותו לאנגלית'. האם הצלחנו בזאת? הקוראים יגידו".

Share