בשלהי שנת 1944, לכבוד יום הולדתו ה-70, הגיע ד"ר חיים ויצמן לביקור בארץ-ישראל לאחר העדרות רבת-שנים. הוא ביקר ביישובים רבים, וזכה לאהדה רבה. ב-30 בנובמבר ביקר בתל-אביב, שם נערכה לכבודו קבלת פנים ממלכתית. אלפי אנשים צפו בו כשעבר במכונית פתוחה ברחובותיה הראשיים של העיר, בלוויית תזמורת צבאית של חיילי הבריגדה ופלוגת חיילים חמושה. נתן אלתרמן תיאר את התרשמותו מהביקור בטור מחורז שהתפרסם ב"טור השביעי" בעיתון "דבר".
הכימאי והכינור
נתן אלתרמן
למראשות כל דור ודור
תלוי כינור.
רק מעטים זוכים לנגוע
במיתריו שומרי הסוד.
רוב כנרים יודעי מקצוע
בקשו, לא מצאוהו עוד.
אך יש ונושא-עול יגע
מרעיד בו, בלי משים, נימה.
עליו אומרים כי הוא נוגע
במיתריה של אומה.
אז הכינור פורץ בבכי
וברוח זמר שובבה.
ובשרוולו דמעה מלחי
מוחה העם אז בגניבה.
העם. עם המסדר סבב הוא,
על הגדרות הוא הצטופף.
על מדרכות העיר ניצב הוא
עם תינוקות על הכתף.
כי הוא כה מעט, מעט אהב הוא,
ומשנאה הוא כה עייף.
ראינו את נפשו, היא שרה
בסמטותיה של העיר.
ברחוב אלקבץ ונג'רה
ומסביב לגן מאיר.
והשוטרים עמלו, לא נחו
אבל ראינו גם שוטר,
שכפתוריו מאוד זרחו,
אך דמעתו זרחה יותר.
ונפשך לא שאלה אז
על מה ולמה היא הומה.
יד כימאי אחד נגעה אז
בכינורה של האומה.
ט"ו כסלו תש"ה
מתוך "הטור השביעי"