בעצם

קבוצת מחקר, בהנהגת מדעני מכון ויצמן למדע, עקבה אחר השלבים הראשונים של בניית השלד, החל מרגע ההפריה, בעוברים חיים של קיפודי ים. כפי שדווח באחרונה בכתב-העת של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS), הם הגיעו לתובנות מפתיעות לגבי תהליך מורכב זה.

 

 

 

כדי לוודא שהממצא לא נוצר במקרה בעת המדידות, וידאו המדענים את הפיזור הרחב של הסידן באמצעות מספר טכנולוגיות מתקדמות: בנוסף לתצפיות בעוברים חיים במיקרוסקופ אור, הם חקרו דגימות מוקפאות של עוברים במיקרוסקופ אלקטרונים סורק. יתר על כן, הם השתמשו בטכנולוגיה חדישה שפותחה בארץ, המשלבת מיקרוסקופ פלואורסנטי, מיפוי יסודות כימיים, ומיקרוסקופ אלקטרונים סורק, אשר מאפשרת לצפות בדגימות באוויר רגיל במקום בריק. את המחקר ביצעו פרופ' ליאה אדדי, פרופ' סטיבן ויינר, ותלמידת המחקר נטע וידבסקי, מהמחלקה לביולוגיה מבנית במכון, ביחד עם בוגר המכון, ד"ר ספי אדדי, מחברת B-nano Ltd., ד"ר יוליה מחמיד, בוגרת המכון העוסקת היום במחקר בגרמניה, ד"ר איל שמעוני מהמחלקה לתשתיות למחקר כימי במכון, ודוד בן-עזרא ופרופ' מוקי שפיגל מחברת "חקר ימים ואגמים לישראל" באילת.

 

בנוסף התגלה במחקר, כי כאשר סידן פחמתי נכנס לתאי העובר, הוא יוצר גרגירים הבנויים מננו-כדורים. מבנה זה אופייני למינרלים אמורפיים רבים, וידוע כשלב ביניים בבניית רקמת השלד בקיפודי ים, כפי שגילו פרופ' ויינר ופרופ' אדדי לפני למעלה מעשור. כעת גילה המחקר, כי הגרגירים שמורים בתוך שלפוחיות.