משנים את כללי המשחק

 

 

כללי המשחק השתנו. בעבר היו משחקים עד 21 נקודות – והיום עד 11. הכדור גדול יותר, הקצב מהיר, והמשחק דינמי יותר. אבל נתונים אלה אינם עוצרים את פרופ' אברי בן-זאב, מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע, מלעסוק בספורט האהוב עליו – טניס שולחן. באחרונה זכה במקום השני בשתי תחרויות: אליפות מכבי ישראל בטניס שולחן, ואליפות ישראל ה-60 בטניס שולחן בגילאי המסטרס.

 

אבל לא תמיד היה פשוט וטבעי להשתתף בתחרויות ספורט לצד מחקר מדעי. "בזמנים עברו", נזכר בן-זאב, "אנשים לא דיברו על עניינים מסוג זה – לעסוק בספורט וגם במדע באופן אינטנסיבי לא היה מקובל, והעושה זאת נחשב לא מחויב דיו למדע". אבל כדוקטורנט, בן-זאב לא היה מסוגל לשמור בסוד את אהבתו לטניס שולחן. באחד הימים הוא ניגש למנחה שלו, וביקש אישור לצאת למחנה אימונים בחו"ל, לקראת אליפות העולם בטניס שולחן לסטודנטים. המנחה הסתכל עליו ושאל אותו מה הוא מעדיף להיות – מדען או ספורטאי. בן-זאב לא מיצמץ, וענה שעדיין לא הכריע בסוגיה. יותר מ-40 שנה לאחר מכן, פרופ' בן-זאב עדיין לא החליט מה הוא אוהב יותר. הדבר היחיד שהשתנה הוא, שכעת אינו נדרש להכריע או להסביר זאת. "היום ברור שאף אחד לא נולד כדי לעסוק רק בדבר אחד", הוא אומר, "וברור שכל אדם יכול לעסוק בהרבה תחומים בהצלחה".

 

כשהוא אינו משתתף בתחרויות, פרופ' בן-זאב חוקר את התהליכים המולקולריים המובילים להתפתחות סרטן המעי – ובמיוחד, כיצד התקשורת באמצעות מגעים בין תאים משתבשת בעת היווצרות הגרורות של סרטן המעי. "למרות שאנחנו יודעים שקיימים בכל תא כ-25,000 גנים, אנחנו עדיין לא יודעים מה כל גן עושה בתא, מה האותות שמפעילים את הגנים האלה, ומהם שילובי האותות המשובשים בבקרת הגנים שמביאים לשינוי הסרטני. רק כעת אנחנו מתחילים להבין שאותו סוג של סרטן נוצר בכל חולה בצורה קצת שונה".

 

כששואלים אותו היכן הוא מוצא את הדמיון בין העבודה במחקר לבין אהבתו השנייה, הוא מתייחס לכך שטניס שולחן הוא ספורט יחידני, ובמובן הזה – יש בו כל המרכיבים הקיימים בעיסוק במחקר. "אתה מתמודד לבד", הוא אומר. "המחקר הוא בסופו של דבר עיסוק יחידני, בעל סגנון אישי מאוד, ומבוסס בעיקר על רעיונותיו של ראש קבוצת המחקר. גם בענפי הספורט היחידני אתה לבד: מכין את תוכנית המשחק, חושב לבד, ואין על מי להטיל אחריות אם משהו משתבש בביצוע. כשאתה מצליח, מטבע הדברים הסיפוק עצום". בטניס שולחן – שהוא משחק כה מהיר – די בחוסר ריכוז של כמה שניות כדי להפסיד במערכה. "על-פי שפת הגוף של היריב אני צריך לנחש היכן הכדור ינחת בצד שלי של השולחן, מהרגע שהוא מגיש אותו", מסביר בן-זאב. "אם אחכה שהכדור יגיע אלי כדי להחליט – מוטב שלא אעשה דבר".

 

כדי לשמור על כושר, פרופ' בן-זאב מתאמן באגודת הספורט של מכבי רחובות. לרוב הוא מתאמן מול שחקנים צעירים הרבה יותר, כולל שחקנים מליגת- העל. "חייבים להתמיד ולדבוק במשמעת. לפעמים אתה מפסיד במשחקים שחשבת שתנצח בהם, אבל העיקר הוא לראות את הכל בפרופורציות הנכונות וליהנות".

 

בסופו של דבר, התברר כי גישה זו נכונה עבור פרופ' בן-זאב: ב-17 השנים האחרונות הוא זכה ביותר מ-20 פעמים באחד משלושת המקומות הראשונים באליפות ישראל ובאליפות מכבי ישראל. הגישה שלו לספורט ולמחקר נותרת זהה: "שניהם נובעים מאותו המקום – הצורך לעשות את מה שאתה אוהב, ואם אפשר, על הצד הטוב ביותר".