השראה ישראלית

 

"אני רק רוצה להבהיר שאין לי שום אחריות לבחירה של הבן שלי להגיע לכאן", אומר ד"ר הארי טובין. "זו הייתה לחלוטין החלטה שלו". ד"ר טובין, שפרש באחרונה מהמכון הטכנולוגי הפדרלי (ETH) בציריך, שווייץ, השלים את לימודי הדוקטורט במכון ויצמן למדע לפני קרוב לארבעה עשורים. הוא ואשתו מריון הגיעו באחרונה למכון לבקר את בנם, ד"ר בנג'מין טובין, שמבצע כאן מחקר בתר-דוקטוריאלי במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא.

 

לאחר סיום התואר השני ב-ETH חש הארי צורך לשנות אווירה, והחליט כי את לימודי התואר השלישי שלו יעשה בישראל. כבר קודם לכך הגיע לישראל כתייר, וביקר קרובי משפחה בתל-אביב. "אלה היו הימים שלפני האינטרנט", הוא אומר. "פשוט עליתי על מטוס וביליתי כאן כמה ימים בביקורים משפחתיים ובבדיקת אפשרויות".

 

בסופו של דבר, בשנת 1973 הגיע למעבדתו של פרופ' דוד אלסון במחלקה לכימיה ביולוגית, שם חקר את מבנה הריבוזום. זמן קצר לאחר הגעתו פרצה מלחמת יום כיפור. חברי המעבדה גויסו והמחקר נפסק, ולכן החליטו הארי וחבר נוסף להתנדב לעבודה בקיבוץ בדרום הארץ - ועבדו בלולי התרנגולות. זמן קצר לאחר מכן התחדשה העבודה במעבדה.

 

הארי גילה כי אופיו של המכון, הקטן והאינטימי, מוצא חן בעיניו. כאשר אשתו, אותה הכיר עוד בשווייץ, סיימה שם את לימודי הפרמקולוגיה, נישאו השניים, והיא הצטרפה אליו בישראל. הארי המשיך בעבודת המחקר, ומריון מצאה משרה כטכנאית מעבדה בקבוצתו של פרופ' צבי פוגל במחלקה לנוירוביולוגיה במכון. "למדנו להכיר את הארץ היטב, ובעיקר את המידבר", אומר הארי. "שנינו אוהבים לטייל, וכיום, כשאנחנו בשווייץ, אנחנו מתגעגעים למידבר".

 

בני הזוג חזרו לשווייץ, שם קיבל הארי משרה במכון פרידריך מייסר (FMI) למחקר ביו-רפואי בבאזל. ביחד עם עמיתיו פיתח את השיטה המוכרת כ"ווסטרן בלוט" להפרדה ולזיהוי חלבונים – שיטה המשמשת כמעט כל חוקר בתחום מדעי החיים. "מקור ההשראה להיבטים מסוימים של השיטה הוא בעבודה שנעשתה במעבדתו של פרופ' אלסון", הוא אומר. לאחר מכן עבר לעבוד בחברת התרופות Ciba-Geigy, לימים "נובארטיס", שם המשיך במחקרים בתחום האימונולוגיה הכימית. כאשר בוצעו בחברה צמצומים, לקראת הגיעו לגיל 60, החליט הארי לפרוש, וקיבל את ההזמנה להצטרף לסגל ה-ETH. הוא עובד שם עד היום במשרה חלקית, בעיקר בייעוץ ובהנחיית סטודנטים – דבר שגורם לו הנאה רבה. "כמדען, אתה אף פעם לא מפסיק לגמרי לעבוד", הוא אומר.

 

הצעיר מבניו של הארי, בנג'מין, נמשך גם הוא לעסוק במחקר (אחיו הבכור הוא כלכלן). הוא סיים את לימודי הדוקטורט ב-FMI בבאזל, וידע כי הוא רוצה לצאת לפוסט-דוקטורט מחוץ לשווייץ. הוא ואשתו, כריסטין, הכירו היטב את ישראל, שהייתה לכן בחירה נוחה. אולם מה שבאמת משך לכאן את בנג'מין היה המחקר של פרופ' אורי אלון. בנג'מין עקב מספר שנים אחר עבודותיו של אלון בתחום הביולוגיה של מערכות, וחשב כי מדובר בתחום מרתק. כאשר הגיע פרופ' אלון לכנס בבאזל ניגש אליו בנג'מין, ואלון הזמין אותו לבקר במכון ויצמן למדע.

 

במכון נפגש בנג'מין עם מספר קבוצות מחקר. "כולן מרתקות", הוא אומר, "אך בסופו של דבר הגעתי לקבוצתו של אלון – כפי שרציתי מלכתחילה. בנג'מין הוא ניסיונאי. מחקריו לתואר השלישי עסקו בארגון המרחבי של החומר הגנטי בנמטודה C. elegans, וכללו שיטות "קלאסיות" של "ביולוגיה רטובה". כיום הוא חוקר את רשתות הבקרה הגנטיות בחיידקי E. Coli. "זו ההזדמנות שלי ללמוד דבר חדש", הוא אומר. "הקבוצה מורכבת מניסיונאים ומתיאורטיקנים, והדברים שאני לומד מאנשי התיאוריה עוזרים לי לחשוב מחדש על הניסויים שלי, ולשפר אותם".

 

כריסטין, בנג'מין, ובתם בת השנה וחצי מתגוררים ברחובות, סמוך למכון. כריסטין מתחילה בימים אלה מחקר בתר-דוקטוריאלי במדעי הסביבה: היא עברה מקבוצת המחקר שלה בשווייץ לזו של ד"ר איתי הלוי במחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת. לאחר שהות של כחצי שנה, בנג'מין אומר כי הם מרוצים מההחלטה, בין היתר מכיוון שגילו כי ישראל היא ארץ ידידותית מאוד לילדים. הוא מוסיף, כי הם מרגישים רצויים, וכי הם מקבלים תמיכה רבה, הן מחבריהם במעבדה והן מהמחלקה למדענים אורחים.

 

עבור הארי ומריון טובין, העובדה שבנם, כלתם ונכדתם חיים בארץ מהווה תירוץ טוב לבקר כאן לעיתים קרובות יותר. ביקורים כאלה כוללים גם מפגשים עם מדעני המכון שהם עמיתים זה כ-40 שנה, ביניהם פרופ' משה אורן ופרופ' צבי פוגל. הם גם ממשיכים לנצל כל הזדמנות לטייל במידבר – בביקורם האחרון יצאה המשפחה מרחובות דרומה, לטיול במכתש רמון.