חור בצינור

נראה שהאפליה נוכחת דרך קבע בחייהם של תאי הגזע יוצרי הדם, בלשד העצם. בכל רגע נתון, חלק מהם נהנים מחיים שקטים ומוגנים, בעוד אחרים עסוקים בהתמיינות לתאי דם, ומובלים אל מחזור הדם, כלומר, אל מחוץ לסביבה המוגנת של לשד העצם. מדוע מתקיימת האפליה הזאת? במאמר שפורסם באחרונה בכתב-העת המדעי Nature גילו פרופ' צבי לפידות, חברי קבוצת המחקר שלו במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, ושותפיהם למחקר, שמקור התופעה הוא בהבדלים בין סוגי כלי הדם אשר מרשתים את לשד העצם ותכונותיהם.

 

 

פרופ' לפידות והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר תומר איטקין ידעו, כי הגומחות (נישות) המיוחדות שבהן שוכנים תאי הגזע אשר יוצרים דם מקובצות סביב כלי הדם של לשד העצם, אבל עד כה לא נבחנו הסוגים השונים של כלי דם אלה. פרופ' לפידות וחברי קבוצתו, בשיתוף עם חוקרים מבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, מכון מקס פלאנק, וכן עם קבוצת המחקר של פרופ' גיא שחר ממכון ויצמן למדע, בדקו ומצאו, כי ישנו תת-סוג מיוחד של כלי דם קטנים בלשד העצם, המתרכזים בעיקר בטבעת החיצונית ליד העצם, בעוד שאר כלי הדם נמצאים בכל רחבי לשד העצם. עוד הם מצאו, שתאי גזע אשר נמצאים בגומחות הסמוכות לסוג אחד של כלי דם בהיקף לשד העצם, היו במצב מטבולי נמוך, בעוד שתאי גזע שנמצאו בגומחות סמוכות לכלי דם אחרים, היו פעילים (מטבולית), והתאפיינו ברמות משתנות של מולקולות הקרויות ROS (צורוני חמצן פעילים), אשר ממלאות תפקיד חשוב בתהליכי ההתמיינות של תאי הגזע, ובמעברם מלשד העצם אל מחזור הדם.

 

המדענים גילו גם, שלרוב, כלי הדם הסמוכים להיקף העצם הם פחות חדירים, בעוד שבדפנותיהם של כלי הדם האחרים, הפזורים ברחבי לשד העצם, היו נקבוביות שאיפשרו דליפה. באזורים אלה מתחוללת גם תנועה ערה של תאים וחומרים. כך למשל, פלסמת דם יכולה לחדור מהדם ההיקפי אל לשד העצם, להעלות את רמות ה-ROS אשר מעוררות תאים רדומים, ולהתחיל לנוע ולהתמיין. "תאי הגזע הישנוניים אינם אוהבים פלסמת דם", אומר ד"ר איטקין. "כמות קטנה של פלסמה מגדילה את התנועתיות שלהם, וכמות גדולה עלולה לגרום למותם".

 

בשלב זה השתמשו המדענים בשיטות גנטיות כדי לשנות את מידת החדירוּת של דפנות כלי הדם. כתוצאה מכך, כאשר נקבוביות כלי הדם נסגרו, מאגר תאי הגזע גדל – כלומר, התאים התרבו מבלי להתמיין; וכאשר הנקבוביות נפתחו יותר, הידלדל מאגר תאי הגזע של לשד העצם, מפני שהתאים התמיינו ועברו אל מחזור הדם, או מתו.

 

 

לממצאים אלה עשויות להיות השלכות על השתלת תאי גזע. למשל, הם מצביעים על דרכים אפשריות לסייע לתאי גזע שמקורם בתורֵם לנוע בתוך מחזור הדם בדרכם ללשד העצם, כדי להבטיח שהתאים המושתלים ישרדו את המסלול וייקלטו בלשד העצם.