איזה מקום נפלא

תומר ספיר, תומס שטרוט, מרטין קולר, כוכב כוכבי וצלמי ויקימדיה

מרכז הכנסים על-שם דוד לופאטי, מכון ויצמן למדע

ארבעה אמנים וקבוצה של צלמי ויקימדיה יצאו למסע במכון ויצמן למדע. כמו המדענים, גם הם ניסו להבין מה באמת קורה כאן. אלא שבעוד המדענים מבקשים להבין את העולם, האמנים התמקדו בשאלה מה בדיוק עושים המדענים, וכיצד הם עושים זאת. הפסל תומר ספיר מציג מיצב – "אם החיטה" – שנבנה בין היתר בעקבות ביקורים במכון, שבמסגרתם נפגש ושוחח עם מדענים מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה.המיצב הוצג לראשונה ב"תערוכה החקלאית" שאצרה טלי תמיר, והוצגה במוזיאון פתח-תקוה לאמנות עכשווית. מדובר בשילוב של חממה לגידול צמחים, מעבדת מחקר, ומעין מאגר של גֶנים צמחיים המְשַמֵּר (באופן מטאפורי) את "חוכמת ההישרדות האבולוציונית" הטמונהבזרע החיטה, אשר דורות שלה שרדו בהצלחה אלפי שנות חקלאות. מ"אם החיטה", הצמח הקדום שממנו התפתחו זני החיטה בני-זמננו, ממציא ספיר זנים ומוטציות מלאכותיות, היפותטיות או דמיוניות-בדיוניות. המיצב המשולב מנסה איפוא להציע אפשרויות גנטיות ל"איתחול מחדש" של רשת המזון המזינה את האנושות, למקרה של אסון טבע או הרס מעשה ידי אדם.

תומס שטרוט ומרטין קולר, שניהם מגרמניה, הגיעו למכון במסגרת פרויקט שיזם הצלם היהודי-צרפתי פרדריק ברנר. במסגרת זו סיירו בישראל 12 צלמים אמנים, ממדינות שונות, ותיעדו את חוויותיהם החזותיות. התערוכה שסיכמה את הפרויקט, "מקום זה", שאצרה שרלוט קוטון, הוצגה במוזיאון "דוקס" בפראג, במוזיאון ברוקלין בניו-יורק, במוזיאון נורטון במיאמי,ובמוזיאון תל-אביב לאמנות (אוצרת אחראית: נילי גורן).

כוכב כוכבי הוא אמן ויזם חברתי עיוור אשר משלים לימודי אמנות קהילתית במכללת "שנקר", בהנחיית עדי יקותיאלי. על אף מגבלתו הקשה, ואולי דווקא בזכותה, הוא תוחםבאמצעות מצלמתו "מסגרות" לא שגרתיות, ופורס את המציאות להבזקים אשר ממחישים את העובדה שתמיד יש מקום לקליטה ולעיבוד חדשים של המציאות, ולבחינה מחודשת של מושגים כמו "נכון", "ו"אסתטי".

חותמים את התערוכה מספר צלמים מתנדבים המנסים "לכסות" ולתעד את "כל העולם", ולהרחיב עד כמה שאפשר את חופש המידע – ובמיוחד את חופש המידע הדיגיטלי - כך ששום "חומה" לא תסתיר דבר מעיניהם של גולשי ויקיפדיה.

מתצלומיהם של שטרוט, קולר, כוכבי, וקבוצת צלמי ויקימדיה, וגם מ"אם החיטה" של תומר ספיר, נשקפת פליאה גדולה. הם מתייחסים למעבדות כפי שמבקרים התייחסו בעבר הרחוק ל"חדרי הפליאה", אותם חדרים של אוספים אקזוטיים שאצילים במאות הקדומות נהגו להקים ולאסוף כדי לשמר זכרונות, מצד אחד, ולהרשים את אורחיהם, מצד אחר. פליאה זו משתלבת באופן כמעט סינרגי עם סימני השאלה המניעים את המחקר המדעי.