סוף החיים הטובים של תאי הסרטן

מדעני המכון זיהו חלבון בשם CD84, המסייע לסרטן לשרוד באמצעות תקשורת עם תאים "שכנים". המדענים פיתחו נוגדן לחלבון, וכשבדקו את פעילותו בתאים סרטניים ובעכברים חולים – תאי הסרטן מתו. 

בלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) – התצורה הנפוצה ביותר של לוקמיה – מסרבים תאי המערכת החיסונית מסוג B למות, והם מצטברים בלשד העצם והדם. אך כשתאים אלה מוּצָאים מהגוף ונבחנים במעבדה, הם מתים בתוך כמה ימים. "משמעות הדבר היא", מסבירה פרופ' עידית שחר, ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, "שהסביבה שבה מצויים התאים משמשת מעין 'מערכת תומכת' המאפשרת את הישרדותם". במחקר חדש של פרופ' שחר וחברי קבוצתה במחלקה לאימונולוגיה הם זיהו חלבון המאפשר לתאי B סרטניים ולתאים "שכנים" לקיים מעין "לחיצת יד סודית", אשר מעבירה מסר לתאי B - עליכם להתכונן להישרדות ממושכת. המחקר פורסם באחרונה בכתב העת המדעי Oncogene.

"תאי B בריאים חיים את 'החיים הטובים' בלשד העצם: הם שוכנים שם בכוכים ייחודיים, ונמצאים בקשר מתמיד עם 'תאי סטרומה' (תאים תומכים)", אומרת פרופ' שחר. "התאים נהנים ממיקרו-סביבה מפנקת שעוזרת להם להתפתח, ולהיערך לקראת תיפקודם בתגובה החיסונית". אולם, היא מוסיפה, המיקרו-סביבה הזאת היא גם הקוץ שבאליה. "לא פעם מיקרו-סביבות כאלה ממלאות תפקיד קריטי בהתפתחותו של סרטן. במילים אחרות, על אף שהתפתחות ראשונית של סרטן עשויה לנבוע ממוטציות בדי-אן-אי התאי, הרי שכדי להמשיך ולהתפשט בגוף יזדקק הסרטן לאותה 'מערכת תומכת'".

כיוון שכך, אם יבינו המדענים כיצד מתַקשר התא הסרטני עם המיקרו-סביבה שלו, ייתכן שיוכלו לפתח שיטות חדשות, אשר יאפשרו את ניתוקו מאותה מערכת תומכת. ואכן, בסדרת ניסויים שהובילו פרופ' שחר וקבוצתה – בשיתוף עם המחלקה למשאבים וטרינריים במכון ויצמן למדע, המרכזים הרפואיים "סוראסקי" ו"קפלן", ובית החולים "לניאדו" – זוהה הגורם המצוי בלִבָּהּ של ההתקשרות הזו: חלבון הקרוי CD84. החלבון, כך התברר, מצוי בכמות גדולה על הקרום החיצוני של תאי B סרטניים, ומסייע לסרטן לשרוד בכך שהוא מקיים תקשורת עם התאים "השכנים" (תאי סטרומה). בתהליך זה מיוצרים העתקים רבים של החלבון CD84 גם בתאים "השכנים", וכאשר שני סוגי התאים מתקרבים ונוגעים זה בזה – מועבר המסר לגבי הישרדותם. מעבר זה מתרחש באמצעות שרשרת אירועים, אשר מאפשרת את חיוּת התאים ואת הפרשת המולקולות לסביבה – דבר שכשלעצמו מחזק תהליך זה.

בניסויים שביצעו הצליחו פרופ' שחר וחברי קבוצתה למנוע את השלב שבו שני סוגי התאים מתַקשרים זה עם זה. הם פיתחו נוגדן לחלבון CD84, בחנו אותו בתאי סרטן של חולי CLL ובעכברים שחלו במחלה זו, וכך גילו כי תאי הסרטן מתו בתנאים אלה. משמעות ממצא זה היא, שמניעת המגע בין התאים באמצעות CD84 גרמה עיכוב בהתפתחות המחלה. "מניעת קיומם של התנאים אשר מאפשרים לתאים 'חיי נצח' עשויה להיות נחוצה בעיקר בלשד עצם, שם התאים מוגנים, וקשה הרבה יותר לפגוע בהם", מסבירה פרופ' שחר. "כאשר התאים אינם מקבלים את המסר בדבר 'הישארותם בחיים', הם משוחררים אל הדם - ובשלב זה יכולים טיפולי הכימותרפיה לחסל אותם".

בימים אלה ממשיכים פרופ' שחר וצוותה לחקור את החלבון CD84. בשלב זה הם מתמקדים בעבודתם בשאלות הנוגעות לאופי פעולתו, כמו: מה גורם לייצורו בכמות גבוהה כל כך בשני סוגי התאים, וכן, איזה סוג של מסר מעביר החלבון הלאה, וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתאים. "נדרש מחקר נוסף לפני שנוכל להבין באופן מלא את אופיה של התקשורת בין התאים הסרטניים לבין המיקרו-סביבה", אומרת פרופ' שחר. "אנו מקווים, כי מיקוד המחקר במערכת התמיכה שתאי B הסרטניים מקבלים יסייע לנו להבין טוב יותר כיצד הסרטן מתפתח, וגם להציג מטרות חדשות לטיפול במיגוון סוגי סרטן".