משולחנו של הנשיא - מארס 2019

בסוף השנה, בדיוק ב -2 בנובמבר, נחגוג את יום השנה ה-70 להקמת מכון ויצמן למדע. כידוע, המכון צמח והתפתח ממכון המחקר על-שם דניאל זיו, אשר הוקם על-ידי ד"ר חיים ויצמן, בתמיכת משפחת זיו מלונדון, בשנת 1934 . מה היו מייסדי המכון חושבים ומרגישים אילו התבוננו במכון ובפעילותו כיום? כמובן, לא נוכל לדעת את התשובה  לשאלה הזאת, אבל מקריאה ועיון במסמכים מאותם ימים של חלוציות, נראה שאנו מתקדמים בהתאם לחזונם.

במבט לאחור, זה נראה מדהים: לפני 70 שנה, כאשר מדינת ישראל עשתה את צעדיה הראשונים, כאשר לא היה כאן די אוכל לכל התושבים, ודרכי התחבורה והתקשורת היו משובשות, שנים אחדות בלבד לאחר השואה, יכלו מייסדי המכון לראות מספיק רחוק כדי להעלות את הרעיון, שמדע וטכנולוגיה יהיו הקטר שימשוך אחריו את המשק הישראלי, ואת החברה המתהווה, אל העתיד.

אני מאמין שמוטלות עלינו חובה וזכות לספר את סיפור הקמתו של מכון ויצמן למדע ואת תרומותיו לאנושות; לא כביטוי לגאוותנו בלבד, אלא כאירוע מכונן ורב השראה, שימחיש לדורות הבאים מהו כוחם של חזון וערכים של חתירה לשיפור מתמיד, בדרך ליצירתו ועיצובו של עולם טוב יותר.

לעתים קרובות אני נשאל מה הייתה התרומה הגדולה ביותר של מכון ויצמן למדע ב -70 שנות קיומו ופעילותו, ואני תמיד מוצא את עצמי מתלבט, שכן קשה לבחור ולציין תרומה אחת מבין התרומות החשובות הרבות של מדעני המכון לדורותיהם. באופן טבעי, לכל אחד מאיתנו יש דעה משלו בעניין הזה. עלינו לזכור שבמדע, אנחנו בדרך כלל מתקדמים על בסיסם של רעיונות קודמים. מצד שני, מאחורי כל התרומות של המכון לרווחתם של בני-האדם באשר הם, עומד עיקרון אחד, שהאיר את דרכנו במשך שבעת העשורים האחרונים: תרבות של מצוינות. אני מאמין שבסופו של דבר, או אולי בראשיתו של דבר, זו התרומה החשובה ביותר שלנו לחברה הישראלית ולעולם כולו: הראינו שתרבות ושאיפה בלתי מתפשרת למצוינות מובילות אותנו לעתיד טוב יותר.