"בשבת בבוקר, מתוך התופת, דאגה מרסל לשלום בני שהוקפץ לבסיס"

"מרסלוש איך אתם?" שלחה ד"ר זהבה שרץ מסרון לחברה ועמיתה שלה במכון ויצמן למדע, ד"ר מרסל פרייליך קפלון, ב-7 באוקטובר בשעה 7:55. היה זה אחרי מטח רקטות כבד במיוחד שנורה לעבר קיבוץ בארי, שם התגוררה מרסל ב-40 השנים האחרונות.

מרסל סימסה בחזרה שורה אחר שורה: "פחד אלוהים!!! / מסוגרים בממ"דים / חדירה בבארי / יריות ליד הבית". המסרון האחרון שלה לד"ר שרץ נשלח ב-8:35. היה זה אימוג'י של צעקה.

כעבור כיומיים קרובת משפחה זיהתה את מרסל ואת בעלה דרור קפלון בסרטון של חמאס. הם נראו מובלים על-ידי מחבלים יחד עם זוג שכנים מהקיבוץ. בני המשפחה הניחו שמרסל נחטפה לעזה והתפללו לשלומה.

רק עשרה ימים לאחר הטבח הגיעה הבשורה המרה. מרסל נרצחה, יחד עם יותר ממאה חברי קיבוץ שאיבדו את חייהם במתקפה. נכון לכתיבת שורות אלה, דרור עדיין נעדר.

"תמיד חיפשנו אנשים כאלה"

מרסל עלתה לארץ ממרוקו בגיל שלוש – הבת ה-13 מבין 14 אחים ואחיות. היא שירתה בצבא כמורה-חיילת, סיימה לימודי תואר ראשון ושני בכימיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועסקה בהוראת הכימיה לתלמידי תיכון.

במשך שנים הייתה מרסל מורה אהובה ונערצת לכימיה. בסוף שנות ה-90 פגשה את ד"ר מירי קסנר, אז חוקרת במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן, שעבדה עם מורים בדרום. ד"ר קסנר הזמינה אותה להיות מעורבת בפרויקטים של המכון בבתי-הספר. "מרסל הייתה טיפוס שכולם אוהבים לעבוד איתו – חכמה, מסורה ונותנת אנרגיה לאחרים – תמיד חיפשנו אנשים כאלה", היא נזכרת.

""למרסל היה חוש לדרמה. היא הייתה מאוד צנועה, אך ידעה לדבר בפאתוס וסמכותיות ולהדגים באמצעות תנועות ידיים"

בהמשך נרשמה מרסל גם ללימודי תואר שלישי במכון ויצמן. המחקר שלה לדוקטורט, בהנחיית ד"ר קסנר ופרופ' אבי הופשטיין, נועד לאפשר לתלמידי כיתה י' ללמוד מושגי יסוד בכימיה באמצעות כלים אינטראקטיביים באינטרנט – נושא פורץ דרך בזמנו. לאחר שקיבלה תואר דוקטור ב-2007, המשיכה מרסל לעבוד במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן, ולתקופה קצרה – גם במכון דוידסון לחינוך מדעי. "מרסל עסקה בכל המרכיבים של הוראת המדעים – כמורה בתיכון, כמפתחת חומרי למידה, כחוקרת וכמדריכת מורים – מגוון כישורים שלעתים רחוקות משולבים באדם אחד", אומר פרופ' הופשטיין.

"כל-כך שמחתי שהסכימה להשתלב בפרויקטים שהובלנו אז בהוראת הכימיה", אומרת ד"ר קסנר ומספרת כי מרסל השתתפה בין היתר בפיתוח אתר אינטרנט שנועד להציג את תרומת מדע הכימיה לאנושות ובצוות ההקמה של "יש לנו כימיה" – תחרות ארצית לתלמידי תיכון. בעבודתה שאפה מרסל להמחיש למורים ולתלמידים בדרכים החדשניות ביותר עד כמה לימודי כימיה רלוונטיים וחיוניים לחיי היומיום שלנו – מתהליכים במטבח ועד ייצור תעשייתי של תרופות. 

קרוב ללבה לא פחות היה התחום של הכשרת מורים. היא הייתה שותפה בכירה בצוות של המכון שפיתח קהילות למידה מקצועיות עבור מורים למדע וטכנולוגיה בחטיבת הביניים, ושימשה גם ראש החוג להוראת המדעים במכללה האקדמית לחינוך על-שם קיי בבאר-שבע ("מכללת קיי"). לאורך שנות פעילותה, העמידה דורות של מורים והייתה פעילה במיוחד בקידום הוראת המדעים במגזר הבדואי.

ב-15 השנים האחרונות במכון, הייתה מרסל שותפה לפיתוח ספרי לימוד במדע וטכנולוגיה וכלים דיגיטליים אינטראקטיביים לחטיבות ביניים. היא יצרה מאות פעילויות לפרויקטים שונים, ובהם פרקים העוסקים במדע החומרים במסגרת "מטמו"ן חדש" ותכנים עבור פרויקט "פטל" – מיזם רחב היקף להוראה ולמידה מקוונות מותאמות אישית. יחד עם עמיתיה, פרסמה מאמרים מדעיים ופרקים בספרים. האחרון שבהם עסק בלימוד באמצעות כלים אינטרנטיים ונכלל בספר על הוראה ולמידה דיגיטליות בכימיה, שיצא לאור בספטמבר 2023 בהוצאת החברה המלכותית לכימיה בבריטניה.

"יש אנשים עם רעיונות טובים שלא יודעים ליישם אותם, ויש אנשים שטובים בלהוציא לפועל רעיונות של אחרים – מרסל, לעומת זאת, ידעה גם להביא רעיונות מצוינים וגם לבצע אותם בצורה מושלמת מאלף עד תו", אומרת ד"ר יעל שורץ, חברה ועמיתה של מרסל ומי שהובילה חלק מהפרויקטים בהשתתפותה במכון.

כשמרסל נכנסה לחדר, כולם ידעו

"למרסל היה חוש לדרמה", אומרת ד"ר שורץ. "היא הייתה מאוד צנועה, אך ידעה לדבר בפאתוס וסמכותיות ולהדגים באמצעות תנועות ידיים". היא נזכרת שבזמן מגיפת הקורונה חבר מחלקה חדש, שהתחיל לעבוד עם מרסל בזום ולא פגש אותה פנים אל פנים, נדהם כשהופיעה מולו לראשונה בגודל טבעי. "היא הייתה אישה קטנה עם נוכחות גדולה", היא מסכמת.

כשמרסל נכנסה לחדר, כולם ידעו. "אי-אפשר היה לפספס אותה. מיד התחילו צחוק ושיחה ערה", אומרת ד"ר זהבה שרץ, שעמדה בראש כמה פרויקטים שבהם השתתפה מרסל במכון.

""מרסל עסקה בכל המרכיבים של הוראת המדעים – כמורה בתיכון, כמפתחת חומרי למידה, כחוקרת וכמדריכת מורים – מגוון כישורים שלעתים רחוקות משולבים באדם אחד"

הנטייה לתיאטרליות לא רק הפכה את מרסל למרצה מרתקת – בשילוב עם כישרון ריקוד ושירה, היא הובילה אותה גם לבמה ממש. בבארי עדיין זוכרים כיצד גילמה את בת דמותה הקיבוצניקית של אלייזה דוליטל, בעיבוד מקומי של "גבירתי הנאווה" במסגרת חגיגות ה-40 לקיבוץ בשנות ה-80.

מרסל עמדה לפרוש מהמכון בסוף אוקטובר, אך בגיל 64 לא היו לה כוונות לפרוש מהוראת המדעים. היא תכננה להתחיל בסדרת הרצאות ופעילויות בנושא חדש שריתק אותה – רפואת הרמב"ם, תזונה ואורח חיים בריא מנקודת מבט של המדע המודרני.

בפרויקט האחרון שלה במכון שקדה מרסל על הכנת יום עיון לכבוד 40 שנות פעילות של ד"ר זהבה שרץ. האירוע היה אמור להתקיים ב-17 באוקטובר. במקום זאת, התקיים במכון טקס אשכבה למרסל.

מטעם המשפחה דיברו שניים מילדיה – מור סטריקובסקי וזיו פרייליך. בבוקר 7 באוקטובר זיו וחברתו נעלו עצמם בממ"ד דירתו של זיו בבארי, קרוב לגדר הקיבוץ. הם ניצלו מהטבח בנס; המחבלים דפקו בדלת והמשיכו הלאה בלי לנסות לפרוץ פנימה.

"אני מבכה את האישה שבשבת בבוקר, בהיותה בתופת עצמה – עוד דאגה בווטסאפ לשלום בני שהוקפץ לבסיס. מבכה את החיוך המאיר שכבה..." ספדה לה בטקס ד"ר יעל שורץ. "קיווינו כל-כך שייגמר אחרת... נוחי בשלום על משכבך חברה יקרה".