זללנים מבקשים שינוי

קבוצת המחקר – שכללה את ד"ר דבורה ווינתר, ד"ר רוני בלכר-גונן, איל דוד, וד"ר הדס קרן שאול מהמחלקה לאימונולוגיה במכון, וכן את יונית לוין ופרופ' מרים מירד מבית-הספר לרפואה על-שם אייקן ב"מאונט סיני", ניו-יורק – בחנה מקרופגים בשבעה איברים שונים, מהמעיים והריאות ועד למוח. המדענים זיהו בהצלחה חתימה ייחודית לכל אחת מאוכלוסיות אלה, בהתבסס על הפרופיל הגנומי והסביבה שמבקרת אותם, ושירטטו מעין מפה תלת-ממדית של פעולות גנטיות מורכבות. המדענים מיקדו תשומת לב מיוחדת בכך שכל אחת מאוכלוסיות המקרופגים השתמשה בכלי בקרה שונים כדי "לכבות" ו"להדליק" את תהליכי ביטוי הגנים. בהמשך החליפו המדענים את המקרופגים בין האיברים. להפתעתם, שינו המקרופגים את חתימתם הייחודית, ולקחו על עצמם את התפקיד המתאים לסביבתם. למשל, מקרופגים שהועברו מהצפק לריאות התחילו להיראות ולפעול כמו מקרופגים ריאתיים.